ישבתי לידה על הבר, מחכה למשקה שיגיע.
הייתה מבוכה ראשונית כזו, של תחילת היכרות.
כל אחד רוצה שזה יזרום, שיהיה קליל.
כל אחד חושב לעצמו שאם זה לא זורם אולי זה לא זה.
הצידה מחשבות מחבלות.
היא שאלה אותי כזה זמן אני גרוש. מה הגילאים של הילדים.
זו תמיד שאלה שמתחילה שיחה מוכרת. עניתי בשאלות דומות.
השיחה התקדמה בדיוק כמו עשרות הדייטים שקדמו לזה.
אותה היכרות, אותן שאלות, אנשים מעט שונים.
המוח מסמן וי ברשימה ליד הסעיפים. נרגע או שלא.
לפעמים זה מפתיע אותי כמה קל ליפול לאוטומטים, להיכרויות המוכרות.
כמה זה כבר נהיה משעמם ושבלוני. זה קורה לא רק בהיכרויות. גם בעבודה, במשפחה.
אבל אולי יש דרך לעשות את זה אחרת?
כשלמדתי NLP למדנו על תת המודע, על דרך העבודה שלו, התפקידים.
תת המודע אחראי לטפל בכמות המידע הבלתי נתפסת שמגיעה מהחושים.
הוא אמור לבדוק האם המידע שנכנס לחושים מתאים למה שהוא מכיר כבר.
אם הוא מכיר הוא מחבר לתבנית קיימת.
אם לא הוא מייצר תבנית חדשה, וזו בעצם למידה.
הקטע הוא, שאנחנו ברוב היום על אוטומט.
לא מייצרים למידה אלא מתאימים לתבניות.
גם מה שלא ממש מתאים לתבנית. קחו דוגמה.
היא אומרת לי שעד היום היא הייתה בהרבה מערכות קצרות של עד 3 חודשים.
המוח שלי מתעלם מ "עד היום" ומכניס אותה לתבנית של "לא בנויה לקשר ארוך".
כמובן שעדיף להיפרד עכשיו מאשר להיפגע בהמשך.
אבל מה אם אני האדם שאיתו היא תוכל להיות בקשר משמעותי ארוך?
ומה בכלל החשיבות של ארוך? לא עדיף מדהים, טוב, מצמיח?
אחת הדרכים הכי מדהימות לצאת ממצב אוטומט למצב מודעות שלמדתי זה לשאול:
"במה מה שאני חווה עכשיו שונה ממה שאני מכיר?"
זה מאלץ את המוח שלי לחשוב בצורה מודעת, לצאת מתבניות וליצור תבניות חדשות של למידה.
"במה היא שונה מבת הזוג הקודמת שלי?"
"במה דרך החיים שלה שונה ממה שאני מכיר ויכולה להיות לי נעימה?"
"איך אני יכול לתרום לה ולאהוב אותה אחרת מאיך שאהבתי את הקודמות?"
בא לי להתיישב על הבר (או בים בשקיעה) ולא לדעת (כרגע) כמה ילדים יש לה, איך הקשר שלה עם הגרוש, מה הדיי ג'וב שלה.
בא לי לדעת איך היא אוהבת שאוהבים אותה.
במה האהבה הזו שונה מהדרך שבה אני רגיל לאהוב.
בא לי לדעת מה התחביבים שלה, מה היא אוהבת לעשות.
במה התחביבים שלה יכולים להעשיר אותי, ושלי יעשירו את עולמה?
בא לי לדעת איך היא מתמודדת עם קונפליקטים. איך היא מתחברת כשהיא כועסת.
במה ההתמודדויות שיהיו לנו שונות מאלו שהיו לי בעבר?
בא לי לדעת מה היא אוהבת לעשות לבד ומה ביחד.
בא לי לדעת איך היא אוהבת שנוגעים בה.
בא לי לבנות איתה תבניות חדשות.
כשאני במצב של למידה מודעת אני חי את החיים שנועדתי לחיות, לא את אלו שאוטומטים שאחרים קבעו מכתיבים לי.
אני שואל את עצמי מה נכון לי, מה בא לי, והולך בדרך שלי.
אז מה אם אחרים חושבים שגובה זה הפרמטר הכי חשוב להיכרויות?
עבורי חיבור רגשי, מודעות ונתינה חשובים יותר. אז מה אם יש שחושבים שיש "דרך" להכיר ולבנות זוגיות?
אני חושב שיש הרבה דרכים. ושבא לי לייצר בכל היכרות דרך חדשה, מודעת, שנכונה לשנינו.
היכולת להיות בלמידה קשורה מאד לרמת הביטחון שלנו.
ככל שנרגיש יותר בטוחים בעצמנו, ככה הלב שלנו יהיה פתוח יותר, תת המודע שלנו יסכים להתמקד פחות בביטחון חיצוני,
ויסכים להיפתח ללמידה חדשה, להיכרות חדשה, גם במחיר של כאב עתידי.
