מכירים את המשפט "מה הסיכוי שאצליח לעשות X אם כולם נכשלו בזה?"
"הרי אי אפשר להצליח בזה היום".
השבוע הייתי בסקר מנהלים.
מצחיק שקוראים לזה סקר מנהלים. לא כולם שם מנהלים.
אחרי בדיקת מאמץ שנמשכה ונמשכה כי הדופק שלי לא הסכים לעלות למכסימום,
הרופא קבע שאני בכושר טוב מאד והמליץ להמשיך להתאמן.
מקווה שהמאמנת שלי לא קוראת את זה…
אם הוא היה יודע כמה אימונים החמצתי בתקופה האחרונה.
כמה פעמים הייתי עייף, או יצאתי בערב, או סתם היה אוגוסט, או יולי.
חברה טובה אמרה לי השבוע שזה מפתיע שפגשתי את האהבה שלי באפליקציה.
ועוד יותר מדהים, איך האהבה זורמת בינינו, הלב פתוח ומרגיש הכל.
אם תשאלו, רוב האנשים יגידו לכם משפטים כמו:
"אין באפליקציות אנשים רציניים"
"יש שפע מדומה"
"אנשים היום כבר לא מוכנים לפתוח את הלב שלהם".
אפשר להתווכח אם זה נכון. אם הסטטיסטיקה נכונה.
האמת היא שזה לא משנה אם זה נכון או לא.
המשפטים האלו מבטאים בעיקר פחד.
פחד לפתוח את הלב, להיכנס ולחוות אכזבה. או רצף אכזבות.
אבל איך אפשר להצליח במשהו בלי להיכשל בדרך?
לחוות פחד, אכזבה, עצב?
סטטיסטיקה היא מקצוע חשוב, לתחומים מסוימים.
במערכות יחסים היא לא פחות מאסון אפקטיביות.
דמיינו אתכם אומרים לבני הזוג שלכם:
"רוב האנשים חושבים שמה שאתה מרגיש הוא לא נכון, אתה טועה".
אולי זה נשמע לכם מגוחך עכשיו, אבל אני מכיר יותר מדי משפטים כאלו.
איך אפשר בכל זאת להשתמש בסטטיסטיקה לטובתנו?
אפשר להביט אחורה על חיינו, ולהבין מה היה לנו נכון בהרבה מקרים,
מה היה לא נכון, ולנסות לפעול בדרך שטובה לנו.
מה יכול להיות עוד יותר טוב?
לבוא עם לב פתוח, ראש פתוח, כמה שאפשר בלי תבניות,
ופשוט להיות עם האדם שאיתנו. להרגיש. להיות. לחוות.
לשאול, האם זה מה שאני רוצה להרגיש במערכת יחסים?
האם זה נכון לי להיות פה גם מחר?
האם הצרכים והרצונות שלי מקבלים מענה?
תמיד יהיו כאלו שיידבקו לסטטיסטיקה, כי היא עוזרת לייצר ודאות, ביטחון.
ביטחון עוזר לנו לברוח מכאב.
אנחנו כבני אדם אלופים בלהימנע מכאב.
נש(י)מה, אין פה נמר בג'ונגל, זה רק מערכת יחסים.
מה כבר יקרה?
