לפני כמה שבועות הייתי מעורב בתאונת דרכים.
לא נפצעתי פיסית למעט הצליפה המוכרת וכאבי גב. תודה על הדאגה.
הרכב לעומת זאת ראה את האור בקצה המנהרה ועבר לעולם הבא.
היה לי הרבה מזל, ואני קם כל בוקר ומודה על כך.
אחרי התאונה שמתי לב למחשבות חדשות.
"אם היית שומר יותר מרחק אולי זה לא היה קורה" – למרות ששמרתי.
"אם היית נוסע מכביש 5 במקום 4 אולי זה לא היה קורה"
"אם לא היית יוצא לדייט בפ"ת אולי זה לא היה קורה" – זה בטוח 
אפשר לפגוש את המחשבות האלו גם אחרי פרידה.
"אם רק היית קשוב יותר לרגשות שלה"
"אם רק היית עושה גם את מה שהיא רצתה למרות שלא רצית"
"אם רק היית "מתגמש" עוד קצת, מוותר, מתפשר…"
"מה הבעיה שלך להשתנות? אתה רגיל לזה. למה לא עבורה?
כמה קל ליפול למחשבות האלו… מחשבות ה"אם רק"…
למחשבות האלו של המוח יש מטרות טובות:
למנוע את המכה הבאה, הכאב הבא, הפרידה הבאה, התאונה הבאה.
להתפתח, ללמוד, להשתפר.
אבל הן פאקינג מכאיבות.
אני מכיר את המחשבות האלו.
כשלמדתי בודהיזם למדנו להבדיל בין הכאב (התאונה, הפרידה),
לבין הסבל – המחשבות שאני מריץ על הכאב,
לבין הפגיעה – כשאני נמנע מלנהוג, מלבנות מערכת יחסים.
פעם חשבתי שאנשים פוגעים בי, שהם יכולים וגם פוגעים.
היום אני יודע שהם רק מכאיבים.
אני זה שפוגע עם מחשבות הסבל והבחירה בהימנעות.
אני שואל את עצמי כבר שנים משהו שכדאי שכל אחד ישאל את עצמו:
מה כואב לי יותר, הכאב שמתלווה למערכות יחסים,
או הכאב של ויתור עליהן.
וזה מה שאני עונה לחברים שלי שמתפעלים מהיכולת שלי לקום מהרצפה שוב ושוב אחרי פרידות.
למדתי גם להפריד בין אשמה, לבין אחריות.
לקיחת אחריות מלאה זה דבר מדהים שהביא לי רווחים עצומים.
האשמה עצמית, או של אחרים, לרוב הביא כאב.
שמתי לב גם שלפעמים אנשים מנצלים את הרצון שלי להתפתח.
"אם אתה כזה מתפתח, למה שלא תשתנה (עבורי)?".
למדתי להבין מה נכון לי לשנות, ומה לא. איפה הגבול שלי עובר.
וזה לא יבוא בסתירה לזה שאני רוצה שיקבלו אותי כמו שאני.
ואני עדיין אתפתח ואשתנה כאוות נפשי.
מבחינתי, להיות מחובר פנימה ולבחור בכל רגע בחירה מודעת – זה לחיות.
ואני פה כדי לחיות.
אז כמו שרוב בני האדם כשהם עושים תאונה הם ממשיכים לנהוג,
ככה אני ממשיך לפעול למרות הפחד להיפגע או יותר נכון לכאוב.
כי זו אהבה עבורי. להסכים לכאוב, לפחד, לרעוד לרגע,
במקום לוותר על עצמי, על מה שחשוב לי. על אהבה.
ואם באה מחשבה שרוצה לשמור עליי אני מברך עליה.
ונותן לה את המקום להיות לרגע, ואז חוזר לאהבה. אליי.
בינתיים, סעו בזהירות. מסוכן שם בחוץ.