יש אנשים שקשה להם להיפרד.
כל פרידה מביאה איתה עצב עצום, כאב, אכזבה.
יש שכועסים על בן או בת הזוג, נוטרים, מתנתקים לגמרי.
יש שרק רוצים עוד קצת, ועוד קצת ממה שהיה.
להמשיך לחיות את הקשר על אדי זיכרון מנותק מהמציאות.
יש אנשים שקשה להם להיות בזוגיות.
קשה להם לקום כל בוקר לבחור מחדש.
קשה להם לתת אהבה, קשה להם לקבל אהבה.
קשה להם להתמודד עם מה שמערכת יחסים מביאה, מלמדת, מראה.
הם נחנקים רק מהמחשבה שזהו, אהבה משמעה אפס חופש.
יש אנשים שקשה להם להיות לבד.
בכל פעם שהם לבד הם מחפשים משהו בחוץ.
הם חייבים חברים סביבם, הם נצמדים לילדים שלהם.
יש אנשים שחושבים שלבדות היא בדידות.
יש אנשים שקשה להם להיות ביחד, איתך.
כשהם איתך הם מחפשים את הטלפון,
את ההודעות מבחוץ, מאנשים שהרבה פחות חשובים להם.
הם צריכים טלוויזיה ברקע, הודעות מאקסים.
הם רק צריכים לדעת שיש דרך מילוט מהאינטימיות שעלולה להשתלט עליהם.
השם ישמור…
יש אנשים שקשה להם לתת לך את מה שאתה אוהב.
לא כי הם כל כך דואגים לצרכים שלהם.
טוב, אולי קצת כן. הם מפחדים.
מפחדים לשאול את עצמם למה הם לא מוכנים לתת.
מפחדים לגלות שהם לא טובים בזה, ואולי יצטרכו להשתפר.
מפחדים לגלות שהם מרוכזים בעצמם ורק אוהבים לקבל.
מפחדים לגלות שאולי הם לא נסיכים כמו שגידלו אותם.
יש אנשים שרק אוהבים לתת, ולא לקבל.
ואין לך מה לתת להם. הם לא צריכים כלום.
הם כל היום רק יתנו לך, ויתנו עוד, ועוד קצת.
רק אל תלך, רק תסכים לקבל, והם ירגישו שווים.
יש אנשים שלא מכירים את הילד הפנימי שבהם.
זה שנחבט בצידי מנהרות החיים החשוכות.
זה שנרמס לפעמים על ידי האנשים הכי קרובים.
זה שהולך לידם כפר עשרות שנים והם לא נתנו לו יד אפילו פעם אחת.
הילד הזה שכל כך מכוון לקבל מענה לצרכים מבחוץ,
שעשה קריירה ב-outsourcing של הצרכים שלו.
ואני?
אני חושב שבחיים שלי הייתי קצת מכל האנשים האלו, בתקופות שונות.
פעם הייתי אחד שלא יודע לתת, שמפחד לאכזב.
אח״כ למדתי לתת, ונתתי בלי הכרה. רק כדי להרגיש טוב.
רק כדי שלא יעזבו אותי. שיאהבו אותי.
הייתי זה שזקוק לאישורים מהסביבה.
לפעמים אני עדיין כזה, כשאני פוגש את קירות המנהרה.
מה שמשותף לכל מצבי החיים האלו (לדעתי) הוא הניתוק ממי שאנחנו, מהלב, מהנפש, מהגוף.
הלב רוצה לאהוב, לתת, לקבל. להרגיש.
הלב רוצה לראות את האדם שלידך מאושר, שמח, אוהב.
הלב רוצה שאתה תרגיש אהבה מהי.
מה אכפת לו מזוגיות. אכפת לו רק מדבר אחד, אהבה.
הנפש רוצה לגדול, לצמוח, ללמוד, להתקדם, להבין.
מערכת יחסים היא כלי מעולה להתפתחות.
והגוף? רוצה מגע. רוצה לגעת, שיגעו בו.
הגוף רוצה לחוש תחושות.
להצטמרר ממגע עדין,
להתקרקע עם מגע צמוד,
להזרים את האנרגיה שיש בו הלוך וחזור.
הגוף שלנו הוא מכונה חשמלית, והחשמל כמו ברק רק רוצה לזרום.
כשאני מקשיב ללב, לנפש, לגוף – אני לעולם לא לבד.
אני לא בודד, אני לא נכנע לפחד, אני לא חושב בקטן.
זה דורש אומץ להסכים להקשיב, הרבה חמלה, רוגע,
אבל יש לזה פירות משוגעים, שלא הייתי מחליף בשום דבר אחר.
