יום אחד בלי התראה מוקדמת זה פשוט יקרה.
אף אחד לא יכין אתכם ליום הזה.
בטח שהיום לפניו לא ירמוז שמשהו עומד לקרות.
יום אחד זה פשוט יקרה ואתם לא תאמינו שזה קרה לכם.
אתם תתחילו לנבור במוח להבין מה עשיתם שמגיע לכם את כל הטוב הזה.
אולי זה בגלל שנתתם לאישה המבוגרת לעבור אתכם בתור במכולת.
אולי כי עצרתם ונתתם לילד קטן שרץ לכביש לעבור שלא במעבר חציה.
יום אחד זה פשוט יקרה ואתם תשלפו את מחברת הכרת התודה.
אתם תתחילו להכיר תודה בכל יום מהיום הזה.
יום אחד זה פשוט יקרה, ואתם תתאהבו.
אתם תיפגשו מכל המקומות דווקא באפליקציה.
זה יקרה ממש רגע לפני שהתכוונתם לעוף משם.
ואיזה מזל שלא יצאתם. איזה מזל שנשארתם להכיר אותם.
יום אחד זה פשוט יקרה ואתם תסתכלו להם בעיניים,
ואתם תרגישו את הלב שלכם משתנק ומתעורר.
כמו רכב קפוא בחורף סיבירי שהמתנע מתאמץ להניע.
אתם תביטו בהם ותרגישו אהבה מהי. שוב. אבל אחרת.
יום אחד זה פשוט יקרה ואתם תתחילו לעשות תוכניות ביחד.
אחרי תקופה ארוכה שתכננתם לעצמכם לבד,
המוח יתחיל לחפש פעילויות לעשות ביחד.
הוא אפילו ימציא דברים כמו: "ליטוף קרמבואים באגם", או "טיול עם תנים לאור ירח",
או ביקור בשוק של טהרן. העיקר להיות ביחד, לא משנה איפה.
יום אחד זה פשוט יקרה ותמצאו נפש שרק תרצו לאהוב.
תרצו לראות אותם מחייכים, שמחים, מתפתחתים.
אתם תרצו להרגיש את הזרמים האלו בגוף, התרחבות החזה,
פעימות הלב המוגברות ולא בגלל ריצת 200% לחות…
יום אחד זה פשוט יקרה.
ואתם אולי לא תבינו מיד למה זה קרה, או תחשבו שלא עשיתם כלום כדי שזה יקרה.
אבל עשיתם, עשיתם הרבה.
הסכמתם לשים בצד את הפחדים, האמונות, הדפוסים הלא מקדמים.
הסכמתם לשחרר את הרשימה ה"מאד מדויקת" ומסננת שיש לכם.
הסכמתם שכאב ההימנעות או הבריחה גדול מכאב ה"אולי אכזבה".
הסכמתם לפתוח את הלב למרות החשש מכאב.
כשהלב סגור שום אהבה לא יכולה לצאת לעולם, שום אהבה לא תיכנס מהעולם.
ואיזה כיף כשהלב פתוח ואתה מרגיש חי. מרגיש את העולם.
אפשר לחכות ליום הזה, ואפשר להביא אותו.
הבחירה שלכם. כל מה שתבחרו טוב.
