אני זוכר את היום שבו קיבלתי את רישיון הנהיגה. זה היה בינואר 1991.
קיבלתי אותו בדיוק ביום בין תחילת מלחמת המפרץ הראשונה, לראשוני הסקאדים שנחתו בישראל.
קבלת הרישיון הייתה כל כך מרגשת, ששמרתי אותו מתחת לכרית שלא ייפגע מהטילים 
הייתי בהתרגשות שיא. מאושר.
מאז ועד היום, 34 שנים, אני יודע שאני נוהג ממש טוב.
למרות שהנהיגה של אז ממש לא דומה להיום, הכבישים שונים, הרכבים, הנהגים,
הצלחתי להבין שנהיגה היא מיומנות נלמדת, שיש לה אויב מרכזי אחד – אוטומט.
לנהוג באוטומט, בלי מודעות לסביבה, בלי לחשוב, זה מה שמוביל לתאונות ולאסונות.
בכל רגע נתון אני יודע מה קורה סביבי.
אני מרוכז בי, ברכב, בסביבה הקרובה והרחוקה.
אם אצטרך עכשיו לעבור לנתיב אחר באופן פתאומי, אדע לאן לסטות.
תחשבו איך הנהיגה היום בכבישים לעומת לפני 30 שנים…
יותר מהירה, עצבנית, עמוסה ופקוקה.
נהיגה שונה נדרשת, ואף אחד לא לימד אותנו.
ורובנו בטוח שהוא יודע לנהוג טוב, שהוא בשליטה בכביש.
תסתכלו סביבכם ותראו כמה זה ממש לא נכון.
כמה עוברים באדום, לא עוצרים בעצור, עוברים נתיב בלי לסמן או להסתכל קודם.
אני רואה הקבלה מדויקת למערכות יחסים, עם עצמנו ועם אחרים.
הרבה אנשים חיים במערכות יחסים "על אוטומט".
הם בטוחים שאין מה ללמוד, שזה עובר בגנים, ושהם כבר יודעים.
לא משנה שהם משתנים, בני הזוג משתנים, הסביבה משתנה, והידע על מערכות יחסים משתנה.
להיות מודע במערכות יחסים, ולבחור בחירות מודעות, מאפשר צמיחה של קשר, התפתחות.
זה יוצר מערכת יחסים מעולה, כיפית, מחברת.
להיות מודע זה לשאול שאלות, בכל יום, יומיים, שבוע.
איך אני מרגיש, איך היא מרגישה, למה אני זקוק, למה היא זקוקה.
להיות מודע זה להיות נוכח, בגוף, בראש, ובעיקר עם הלב.
לא להניח שאני כבר מכיר אותה אלא לשאול "איך את מרגישה עכשיו?"
לנסות להבין אותה שוב ושוב "כאילו אני לא מכיר אותה".
לזכור שאדם נולד בכל רגע מחדש, וכולנו משתנים כל הזמן.
אני מאמין שככל שנהיה בנוכחות, בסקרנות, במודעות, נוכל לייצר מערכת יחסים טובה יותר.
וגם לחזור הביתה בשלום מהכבישים.
עכשיו אני לא בודהה, וגם אני לפעמים נופל בזה.
אז אני מזכיר לעצמי לחזור לדרך המודעות והסקרנות.
מזכיר לעצמי שלמרות שנים של אימון למערכות יחסים, גם לי יש עוד המון מה ללמוד.
איך אמר איינשטיין?
"ככל שאני לומד, ככה אני מבין כמה אני לא יודע".
