היא אמרה לי: ״אנחנו נפרדים, עכשיו״.
הסתכלתי עליה, מופתע.
אני זה ששקלתי להיפרד, היא ממש רצתה שנישאר.
למה היא אומרת לי את זה?
לקח לי הרבה שנים להבין את המוח האנושי.
להבין למה אדם אומר משהו שהוא לא מתכוון.
יש לזה כנראה לא מעט סיבות,
אחת מהן היא הרצון בודאות, בביטחון, בידיעה של מה שהולך לקרות.
כשנכנסים לעולם מערכות היחסים מבינים עד כמה הצורך בביטחון חזק.
הרצון לדעת – האם זה האדם עבורי או לא.
האם אני איפגע במערכת יחסים הזו או לא.
הצורך בביטחון הוא לא צורך ״רע״ או ״טוב״.
הוא צורך אנושי שקיים בכולנו.
קיים במידה כזו או אחרת, זקוק למענה כזה או אחר.
כדי לקבל ביטחון אנחנו נאלצים לפעמים לשלם מחיר.
המחיר הוא ויתור על משהו שחשוב לנו בטווח הארוך.
כדי לקבל ודאות שהאדם מולי לא ישאיר אותי באוויר,
אני אעדיף להיפרד עכשיו ולדעת מה צופן לי העתיד.
אני אעדיף ליצור אותו רק כדי לא להיות באי ודאות לגביו.
אבל האם זה העתיד שרציתי לעצמי?
האם זה נכון לי להיפרד? לא בטוח.
בשם הטווח הארוך אנשים משלמים מחירים כבדים.
נשארים לבד כשהם רוצים זוגיות למשך שנים.
כי הכאב של הלבד (אם אתה רוצה זוגיות) ידוע.
הכאב עלול לבוא מאדם חדש לא ידוע, ומפחיד.
כשאנחנו לא במודעות, יש עבורנו אוטומטים שמנהלים את החיים.
זה מחלק את העולם לשני צדדים – שחור ולבן.
יש את הצד השחור, ההישרדותי, שרואה שחורות.
יש את הצד הלבן שלמדנו עם השנים לראות (״חצי הכוס המלאה״).
אני הבנתי שלי לא נכון לחיות לא בשחור ולא בלבן.
לא, היא לא זמינה לי אני ארדוף אחריה עד שהיא תסכים להיות איתי.
לא, היא לא זמינה לי אני אעיף אותה מחיי רק כדי לא לחוות נטישה.
למדתי עם השנים להיות במקום של בחירה מודעת.
אני בצורה מודעת בוחר באהבה כלפי,
ולא בפחד מהאחר (או ממני) – ואז אני מרוויח בטווח הארוך.
אני מרוויח את עצמי.
“הלאה מעבר לטוב ולרע יש שדה, אפגוש אותך שם” כתב רומי בחוכמתו הרבה.
עבורי, מעבר לפחד או אהבה, מעבר לטווח הקצר או הארוך, יש שדה.
אני פוגש את עצמי שם. מדי יום.
מאפשר לעצמי לרגע לשחרר את ניסיון העבר, הפחדים, האמונות, הדפוסים, ההצלחות והכישלונות.
מוכן להיות במקום הזה ולשאול, מה נכון לי כרגע לעשות.
לשחרר? להראות רצון שוב? לבקש את מה שאני רוצה לקבל?
לשתף במה שאני מרגיש?
כשאני עוצר בשדה, בלי להחליט או לשפוט,
אני יכול להיות עם כל מה שיש.
עם הרגשות, המחשבות, הסיפורים.
אני יכול להיות עם הפחדים.
אני מזכיר לעצמי שהחיים שלי לא תלויים בזה. זה בסך הכל החלטה, אחת מיני רבות בחיים.
אני מחבק את עצמי כי זה לא קל להיות בשדה הזה.
אני יכול לראות מה נכון לי בטווח הקצר, בטווח הארוך.
אני יכול לשאול שאלות. אני יכול לבדוק מה בא לי בגוף.
בשדה הזה אני חי. והוא מדהים.
לחיים בשדה הזה גם יש מחיר, כמו לכל דבר בחיים.
אבל זה מחיר שאני משלם באהבה.
באהבה לעצמי.
