כואב לי בלב כל כך חזק

לפני שנה כשהמלחמה פרצה הייתי בסדנה באוסטריה.

מצאתי את עצמי מוצף רגשית מרחוק.

היום אני בסדנה שוב באוסטריה.

הזמנתי ולא שמתי לב שהלב (משפט מוזר לכתוב) רצה להיות רחוק.

קמתי בטוב ואז פתאום הכאב נחת על הלב הפתוח.

יצאתי לרוץ כי זה המרגיע הכי טוב ללב כואב.

באוזניות מתנגן Alive by Pearl Jam.

מרגיש שמחה שאני חי. שכל מי שאני מכיר חי.

מרגיש את הכאב על כל מי שחטוף. הלב מתכווץ בכאב.

מרגיש את הכאב שהרגישו אלו שנרצחו בשניות לפני.

הלב נקרע מכאב.

לוחץ בעליה כדי להרגיש את המוות שבאוויר. אין אוויר.

I am still alive…

העליה הופכת מישור ואני חוזרלנשום.

באוזניות REM מאבדים את דתם.

Life is bigger than you.

החיים. כל כך יקרים. יותר מכל דבר אחר. רוצה לחיות.

קשה לחיותעם כל הכאב הזה. לפעמים אולי עדיף למות.

נותן מקום לכל מה שבא. כעס. זעם.

כועס על עצמי. על המדינה. על הטרוריסטים.

כועסעל העולם.

למה אנחנו העם שתורם כל כך הרבה לעולם תמיד האשם? הרע?

למה לעם שתורם רק טרור מגיעה אדמה או חיים?

מרגיש את הפחד מהטרור. מפחיד אותי שיקרה משהו למשפחה שלי. לאהבה שלי.

לא מפחד למות. מפחד לחיות עם השכול והיגון.

הלב כל כך פתוח ולפעמים זה ממש כואב.

כואב לי. מכיר תודה על זה שאני חי. שיש לי תמיכה אוהבת. ושאני יכול לתמוך.

שנדע ללמוד ממה שקרה וליצור לעצמנו עתיד יפה מלא שמחה ואהבה.

עד אז נרכין ראש ונזכור את אלו שנרצחו על לא עוול בכפם.

אם בא לכם לקים פה את הלב שלכם איתי אשמח.

אם בא לכם לשים מחשבות זה גם יתקבל בברכה.