כמה תובנות שצברתי במשך השנים (הדי רבות) במערכות יחסים:
הצלחה או כישלון
פעם, מזמן, אחרי שהתגרשתי, הרגשתי תחושת כישלון עצומה.
אין מישהו שמתחתן שחושב שהוא יתגרש. גם אני לא חשבתי.
לא הבנתי כלום על זוגיות, אהבה, מערכות יחסים. זרמתי אחרי העדר.
מאז הבנתי, שפרידה היא הצלחה. הצלחה מסחררת.
אם אני זה שנפרד, במקום לנסות לאורך שנים לשנות את בת הזוג שלי,
או לחיות בסבל כי אנחנו לא נמצאים בזוגיות מעולה,
לומר, ניסיתי, ניסינו, עדיף שכל אחד ילך לדרכו – זו הצלחה.
אם נפרדו ממני, זו הצלחה, שלא השתניתי רק כי הם רצו שאשתנה.
אם עשיתי מה שיכולתי כדי לתת מעצמי, אם שמרתי בעקביות על עצמי, על להיות אני,
זו הצלחה גדולה.
המשוואה הזו של זוגיות = הצלחה, פרידה = כישלון – הגיע זמנן לעבור מהעולם שלי ושל אחרים.
ההצלחה הכי גדולה היא להיות אנחנו. כל יום. כל היום.
תקשורת
כולנו רוצים כנות במערכת היחסים שלנו.
אין מישהו שאוהב שמשקרים לו.
יחד עם זאת, לומר הכל בצורה גולמית מהבטן ישא לבן או בת הזוג – זו לא תקשורת טובה.
פעם הייתי שומר בבטן, הכל. הייתי מפחד לומר דברים.
הייתי מגיב רק על האשמות קשות או על דברים שקל לומר.
יש כאלו שעבורם תקשורת זה לומר הכל כמו שזה עולה.
היום אני מבין שיש עוד דרך, לפחות אחת.
בלי להיכנס פה לתוכן שאני יכול להרצות עליו שעות,
לפני שאני אומר משהו אנו שואל את עצמי:
מה המטרה שלי, האינטרס. מה אני רוצה להשיג.
האם אני אומר את זה כדי להעצים אותה ואותנו או להקטין.
האם חשוב לי לומר את זה. האם חשוב שזה ייאמר.
אז אני בוחר לומר את זה בצורה שהיא תוכל להקשיב לה.
הרי אם היא תיאטם, מה השגתי בזה?
להיות אני או לוותר
אחד התהליכים הכי מדליקים שאני עושה בשנים האחרונות הוא ״להיות האדם שנועדתי להיות״.
למצוא את הדרך שלי, להבין אותי, לאהוב אותי, ולהיות יום יום אני.
זה אחד התהליכים הכי מרתקים, קשים, מורכבים ומגניבים שיש. בו זמנית 🙂
פעם חשבתי שבזוגיות צריך להתפשר, לוותר, להיות אני עם טוויסט לכיוונה.
היום אני יודע לומר שזו הייתה בחירה שלא נכונה לי.
אני רוצה לידי מישהי שתאהב את מי שאני כמו שאני. כמו שאני בוחר להיות.
כולל אם ארצה מחר להשתנות.
וכמובן לקבל את זה בחזרה. לאפשר לה להיות היא כמו שהיא.
במקום ביחד בעוני ובחולי (שזה נחמד),
להיות ביחד בשוני ובקושי.
כשיש פער וזה נהיה ממש קשה.
ואני רוצה את זה הדדי.
היום אני יודע גם את ההבדל בין פשרה (אף אחד לא מקבל את מה שהוא רוצה),
ויתור (רק צד אחד מקבל את מה שהוא רוצה),
לגמישות בה כל צד מקבל את מה שהוא רוצה, בזמן כלשהו, בתיאום עם בן או בת הזוג.
שיהיה שבוע של עצמאות שמחה, שבוע שבה נהיה אנחנו.
