למה כתבתי לה את מה שכתבתי?
הרסתי הכל. איזו טעות.
למה הגשתי את ההצעה בלי לחשוב על ההשלכות?
דפקתי את העסקה. טעות.
למה אמרתי את המשפט הזה?
היא נפגעה, ועכשיו היא לא תדבר איתי. טעות.
כל כך הרבה פעמים עשיתי דברים שהצטערתי עליהם מאוחר יותר.
טעיתי.
כילד שגדל עם חינוך של להיות חכם וצודק למדתי להימנע מטעויות.
פשוט נמנעתי מלבחור, או שהייתי בוחר באופציה הכי זהירה.
זו שסיכויי הכישלון שלה היו נמוכים.
אלו בחירות שהביאו לחיים בינוניים, מלאי פחדים.
בחירות זוגיות, בחירות של חברים, עבודה, ספורט…
בהרבה מקרים פשוט לא בחרתי. היקום בחר עבורי.
חשבתי על זה לעומק אחרי טעות שהביאה לסיום מערכת יחסים ארוכה.
שאלתי את עצמי,
האם ברגע קבלת ההחלטה, כשהיו לי שתי אופציות,
האם בחרתי באופציה הפחות טובה?
ברור שלא.
כלומר היו לי שתי אופציות ובחרתי בטובה מביניהן.
אז איפה פה הטעות?
הכי קל בדיעבד כשיש לנו יותר מידע או ידיעה על מה עבד ומה לא, לשפוט.
אבל השיפוט הזה מחסל את הביטחון העצמי שלנו.
הוא מזכיר לנו שאנחנו לא טובים, לא מסוגלים, לא שווים.
מה אם המילה טעות הומצאה בטעות?
מה אם אין דבר כזה טעות?
שכל בחירה שלנו משרתת צורך, מטרה?
אולי במקום לנסות להיות חכמים או צודקים,
או לפעול ללא טעויות,
נחשוב בעת קבלת ההחלטה,
האם היא משרתת צורך טווח קצר (כמו ביטחון למשל),
או טווח ארוך (כמו הגשמה או מימוש עצמי).
במצב כזה בכלל אין טעויות. רק בחירות מודעות ולא אוטומטיות.
טעויות מלמדות לכולנו.
