כולנו ראינו את סרטי הפעולה האלו.
הגיבור ואשתו ישנים במיטה בחדר השינה, בקומה העליונה.
פתאום הגיבור שומע רעש.
הוא מתעורר לשניה, מקשיב, מתפלל שזה היה משהו חד פעמי.
״בטח חלמתי״ הוא אומר לעצמו וחוזר לישון.
גבר טיפוסי 
הוא מתעורר שוב כשהוא שומע את אותו הרעש שוב.
זה ברור שזה לא חלום, ועדיין, הוא רוצה לחזור לישון.
המרפק מכיוון אשתו מבשר לו ששינה לא תחזור בקרוב.
הוא מחליט ללכת לבדוק מה מקור הרעש.
אנחנו כצופים יודעים שזה מהלך ממש גרוע.
אנחנו ראינו כבר סרטים כאלו. זה לא ייגמר בטוב.
עדיף שיתקשר למשטרה, שיקח איתו אקדח, מחבט בייסבול, משהו להגן על עצמו.
אבל לא הוא. הוא יורד בידיים ריקות למטה במדרגות,
שגם קצת חורקות ומשמיעות רעש שמבשר על זה שהוא מגיע.
אנחנו אומרים לעצמנו, ״איזה מטומטם, מה הוא עושה״.
הוא יהרוג את עצמו וגם את המשפחה שלו.
הוא לא מטומטם, הוא נאיבי, אופטימי בצורה מוגזמת.
הוא פועל בצורה אוטומטית. עד היום לא הייתה סכנה בבית, למה שתהיה היום?
הוא רואה שבסלון יש חלון חורק, ובחוץ סופת ברקים ורעמים.
ברור הוא אומר לעצמו, הנה הסיבה. החלון השמיע רעש.
הוא לא שואל ״למה החלון פתוח בכלל״ כשהוא סגר אותו קודם.
(שאלת הלמה – מוזמנים לפוסט הקודם בפרופיל בנושא)
אנחנו יודעים (ורואים) שהרוצח נמצא מאחוריו. מתחבא.
ברגע הזה הסרט הופך מסרט פעולה לסרט אימה.
במידה מסוימת, ככה נראות מערכות היחסים שלנו.
אנחנו נאיביים, אופטימיים, רגילים ומתרגלים לשגרה שלנו.
עד שיום אחד נשמע רעש. ועוד רעש.
וגם אז, אנחנו מסרבים להתעורר.
עד שזה מאוחר. עד שכל מערכת היחסים הופכת לרועשת.
אני זוכר את הרעשים האלו ממערכות יחסים קודמות.
״אתה השתנית, אתה קלקלת, אתה תתקן״
״אתה עברת תהליך, זו לא בעיה שלי״
״עד היום הכל היה בסדר. מה פתאום עכשיו אתה מבקש את זה״
רעש יכול להיות בן זוג שמבקש משהו שלא ביקש עד היום.
משהו שמפריע למישהו מאיתנו שלא הפריע קודם.
משהו במערכת היחסים בינינו השתנה. נוצר פער כלשהו.
האינסטינקט האוטומטי הוא ״לתת לזה לעבור״ כמשהו רגעי.
להתעלם כי אנחנו לא רוצים לראות דברים שמפריעים לנו בעיניים.
כי לא בא לנו להתאמץ או לתת משהו שלא חשבנו לבד לתת.
לומר ״אתה השתנית, אתה תתקן״ זה נחמד, וממש לא אפקטיבי.
לשבת ביחד להבין איך להתמודד עם הפער שנוצר,
בלי להאשים, עם לקחת אחריות הדדית – חובה.
אפשר לראות את הבקשה של בן הזוג כמתנה.
הוא מבקש משהו שלא ידענו שהוא זקוק לו.
במקום לירות חץ בשליח, אפשר להודות לו,
גם אם אנחנו לא יכולים לתת את מה שהוא מבקש.
לבחור להתמודד עם הפער לחוד וביחד – בחירה טובה.
לבחור להיפרד כי הפער קשור לערכים – בחירה טובה.
להמשיך להתנהל מתוך אינרציה בתקווה שמישהו ישתנה – לא בחירה טובה בעיני.
