היא הזמינה אותי לבקר בשדה שלה.
חציתי את הגדר לשדה ושמחתי לראות שדה מטופח.
הלב התרגש, זה תמיד מרגש לבקר ולהכיר שדה חדש.
הראש ניסה לחפש בין השיחים נחשים ועקרבים.
כל אחד והניסיון שלו…
עברנו מתחנה לתחנה בשדה.
היא סיפרה לי על העץ שנטוע במרכז.
איך היא נטעה אותו אחרי שהתגרשה.
הוא גבוה, מלא ענפים, עלים, הוא העוגן שלה.
היא שומרת עליו טוב טוב. נשענת עליו בימים של רוח חזקה.
היא הראתה לי את חלקת העבר, בפינת השדה.
פינה מוזנחת, מלאת עשבים ושיחים עוקצים.
סיפרה לי שהיא בכוונה לא עודרת ומסדרת אותה.
היא מזכירה לה מה היא לא אוהבת ולא מוכנה יותר שיהיה לה.
חיבקתי אותה ליד כל חלקה. לחשתי לה מלים טובות.
כשסיימנו הזמנתי אותה לבקר בשדה שלי. חצינו את הגדר יד ביד.
היא הופתעה מכמה הוא גדול, שונה, ומורכב מהרבה חלקות שונות.
ביקרנו קודם בחלקה המטופחת ביותר, חלקת ההווה.
הראיתי לה את הפינה שלי, דשא, מים, פרחים יפים, ירוקים וכחולים.
על הדשא כדורי משחק, פינת כיף, וכיסא אחד בדיוק, לי.
עברנו בחלקות הפחות נעימות.
הייתה הפינה של המפחידה ששנים הפחידה אותי,
הייתה הפינה שבה אני נעלם ולא רואים אותי,
הייתה הפינה שבה שום דבר לא מספיק טוב,
ומרוב רצון לשפר היא רק נהרסת יותר.
הייתה גם החלקה שבה נטועים שקרים, שלי לעצמי.
הם עדיין נטועים באדמה, תזכורת עבורי לשיח (תרתי משמע) אמת.
נזכרתי כמה זמן לקח לי לאהוב גם את החלקות האלו.
החלקות ששנים התביישתי בהן, הסתרתי אותן עם גדר גבוהה.
לקח לי עשרות שנים לבנות מערכת יחסים מדהימה עם עצמי.
מערכת יחסים שבה לכל חלקה יש מקום שווה, קול שווה.
אמרתי לה שבא לי שנבנה חלקה חדשה.
חלקה שחצי ממנה בשדה שלי, חצי בשדה שלה.
בא לי שביחד נחליט מה יהיה בחלקה הזו.
חשבנו ביחד כמה כיף לכל אחד מאיתנו בפינה המיוחדת שלנו.
והחלטנו שאנחנו שומרים אותן לעצמנו, "לימים קשים".
ויחד עם זאת, ננסה כמה שיותר להיות ביחד בפינה שלנו.
פינה שבה מותר לומר הכל, פינה שבה קודם מתחבקים, ורק אח"כ רבים.
פינה שבה אפשר לראות את עצמנו תוך כדי שרואים את האחר. לא במקום.
פינה שבה נחזיק ידיים, ונאמר מלים טובות.
פינה שיש בה ספה נוחה לשנינו.
ונכון שלכל אחד יש שדה שלם משלו לעצמו,
אנחנו לא נוותר על השדות שלנו. הם רק שלנו.
וזה ממש סבבה שנמשיך להכיר אותם, לטייל בהם, לאהוב אותם.
מי יודע, אולי יום אחד שני השדות יהפכו שדה אחד גדול.
מגרש משחקים כיפי, מקום שיאפשר לנו להזמין הרבה אנשים לבקר.
בינתיים יש לנו את הפינה החדשה שלנו, והיא שווה.
