אחד הנושאים הכי מרתקים בעיני זה להבין אותי.
להבין מי אני, להכיר אותי, והכי מורכב, להיות אני.
בעולם שמנסה להפוך אותך לאחד מהעדר,
לתבנת אותך לתבניות קיימות,
להיות אני זה אתגר ממש גדול.
כשאני עוצר לרגע את שטף העשיה וההתקדמות,
אני יכול לראות איך ככל שאני נע מהר יותר, אני נכנס לתבניות.
אני מפעיל הרגלים שבניתי ופועל במרץ בלי חשיבה מודעת.
ככל שאני מאט, עוצר, מביט פנימה,
בודק האם מה שאני רוצה לעשות תואם לערכים ולרצונות שלי,
אני מוצא שקל לי יותר לחשוב בצורה עצמאית ולפעול בהלימה למי שאני.
מישהי אמרה לי השבוע שהיא מצפה מגבר שישלם על הבילויים שלהם.
נשים מופלות בשכר, יש להן הרבה הוצאות, הוא ישלם. היא כבר תמצא דרך להחזיר.
אני ממש לא פותח פה את הנושא הרגיש הזה. זה לא העניין.
וזה גם לא משנה כרגע מי בוחר לשלם.
העניין הוא, האם היא עוצרת לחשוב,
״נכון, כל מה שאמרתי נכון, אבל אם אני מרוויחה טוב, האם אני יכולה גם לשלם על בילויים?״
לא כי היא צריכה לשלם או לא צריכה.
כי להחלטה שלה יש השפעה על האדם שהיא תבחר לצידה.
על החיים שלה.
האם כשהיא בוחרת לא לשלם, האם היא משאירה לבן הזוג שלה בחירה האם לשלם? או שהיא לוקחת ממנו את הבחירה?
אנחנו כל כך מלאים בתבניות, כולנו, וחוסר היכולת לעצור ולחשוב בצורה מודעת, בעוכרנו.
השבוע בטיפול המטפלת חשפה תבנית שמלווה אותי כבר שנים.
היא שאלה אותי איך זה שיש לי תבניות ואני מצפה ממי שלידי לשחרר אותן.
אופס, תובנה שהוציאה לי את האוויר מהריאות לכמה שניות.
אולי אי אפשר לחיות ללא תבניות והרגלים.
המוח שלנו זקוק להם כדי להיות יעיל באנרגיה.
אבל אם נצליח פעם פעמיים ביום לעצור לפני שאנחנו פועלים,
ולשאול האם אני באמת רוצה לפעול ככה, או שאני כלוא בתבנית ישנה שלא משרתת אותי יותר,
ורק אז לבחור בצורה מודעת במה שנכון לי, זה יהיה ממש מגניב.
להיות אני זה להבין גם את התבניות שלי.
להיות אני זה לבחור בחירה במודעת מחוץ לתבניות.
תשכחו מ״לחשוב מחוץ לקופסה״.
תתחילו מלפעול מחוץ לתבניות.
בתמונה: יצאתי מהתבנית שבה אני מפחד ללכת למסיבה לבד.
היה אש. תרתי משמע 🙂
