הוא קם בבוקר עם עצבות לא מוסברת.
הוא ניסה להיזכר מה קרה אתמול, מה הוביל לעצבות,
ולא הצליח למצוא סיבה ברורה. פשוט עצבות כללית כזו.
לעצבות יש מאפיינים שהוא כבר מכיר.
הנשימות קצרות ושטוחות, בית החזה מכווץ,
הכל נראה אפור או שחור, הרגש תקוע, הגוף תקוע.
הוא נעמד מול המראה, הביט לעצמו לתוך העיניים והתחנן לרמז.
מה כבר קרה שאני כל כך עצוב?
אני בריא, הילדים בריאים, יש לי עבודה.
הוא התחיל לגלגל הזיכרון את הימים האחרונים,
ונזכר בדייט של שלשום, ומיד נעמד מעליו ענן כבד.
הא, אולי זה קשור לדייט?
כבר תקופה ארוכה שהוא יוצא לדייטים, רוצה להכיר.
איכשהו יוצא שאחרי דייט או שניים, הוא מגלה שזה לא זה.
או שאם זה כן זה, היא לא חושבת שהוא האחד שלה.
זה מייאש, מתיש, מאכזב.
כל פעם יש מאץ', הוא מתלהב מהתמונות,
מתחילים להתכתב, הוא בונה ציפיות,
ואז אחרי מפגש או שניים זה נגמר.
שוב פעם צריך לעשות את שיחת ה "זה לא את זה אני" או "זו לא ההתאמה שחיפשתי".
כל שיחה כזו נעשית בחוסר רצון, גורמת ללב שלו לדפוק,
לרצון לברוח ולהיעלם.
"נמאס לי כבר" אמר לעצמו.
"בא לי כבר לפגוש את האחת שלי".
למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?
עשיתי תהליכים, כתבתי מה אני רוצה,
אני הולך לטיפול. מתפתח.
פתאום נשמע קול מהמראה.
בהתחלה הוא חשב שהוא הוזה.
"מה היה קורה אם לירון שפגשת שלשום הייתה האישה היחידה שפנויה?
שבאפליקציות הייתה רק אישה אחת – לירון".
"היית ממשיך להכיר אותה?" המשיכה המראה להציק.
הוא ממש כעס על המראה, אבל ידע, הכעס אומר שיש משהו בדבריה.
הוא הודה בינו לבין עצמו בלי שהמראה תשמע, שהיא צודקת.
אם לירון הייתה היחידה הוא היה נותן לה עוד כמה צ'אנסים.
המראה יודעת לקרוא מחשבות.
היא אמרה לו כל הכבוד על הכנות.
"תדע חבר שלי, הזדמנויות הן כמו גרגירי חול. הן מחליקות בקלות מדהימה בין אצבעות פאסיביות.
בין אצבעות שבטוחות שיבואו עוד גרגירי חול אחרים.
בין נפש שחושבת שתמיד יהיה גרגיר אחר יותר יפה, חכם, עשיר.
אבל בתוך כף יד חזקה ונוכחת, אפשר לעצב גרגירי חול לארמון חול."
הוא התחיל לבכות, כשהבין, למרות חודשים של טיפול, שינוי פנימי,
עיצוב ההבנה של מי זו האחת שנכונה לו, השינוי המתבקש היה אחר.
השינוי היה לומר לעצמו "זה הגרגר שלי. עכשיו מה אני יכול לבנות איתו".
הוא הבטיח לעצמו לא לוותר על הגרגר, ולבנות איתו ארמון.
הבטיח לזכור שכל גרגר הוא עולם ומלואו, שמתגלה עם הזמן.
איזה כיף זה בראיה לאחור לראות לא רק איך הגרגר הפך לארמון,
אלא את התהליך האמיץ שיצר את השינוי. שהביא אהבה.
