אהבה עצמית

תאהב את עצמך. תאהבי את עצמך.

אף אחד לא יאהב אותך יותר ממה שאתה אוהב אותך.

אם רק תאהב את עצמך הכל יהיה מדהים.

אבל איך אפשר לאהוב את עצמנו אם אנחנו לא אוהבים אותנו?

מה קורה אם אנחנו לא מוצאים חן בעינינו?

הרי אנחנו אלופים בלמצוא את מה שפחות טוב בנו.

הכל יכול להיות מושלם אבל אנחנו נראה את הבטן העגלגלה…

תחשבו על זה רגע:

אתם יושבים בבית קפה ליד הבית, מחכים לדייט שלכם.

זה בליינד דייט – אין לכם מושג מי יגיע.

יש לכם כמובן ציפיות. גבוהות.

הם מגיעים. הם לא עומדים בציפיות.

גם עוד כוס אלכוהול לא ממש עוזרת.

אם מישהו היה אומר לכם, תאהבו אותם, אין לכם ברירה אחרת,

הייתם חותכים משם, לא?

אבל עם עצמכם אין דרך לחתוך. אתם הולכים אתכם לכל מקום.

כשהבנתי את זה, אי שם לפני 8 שנים, הבנתי משהו חשוב על אהבה עצמית.

אני תמיד חשבתי שאני אוהב אותי כשתהיה לי סיבה טובה.

כשהכל יסתדר, כשאני אעמוד בציפיות שלי מעצמי.

כשאצליח להפוך אותי לאדם מושלם.

ביג ביג מיסטייק

החלטתי שההגדרה הזו של אהבה לא נכונה לי.

בעיני אהבה, מעבר לרגש, היא פעולה שאני עושה עבור מישהו שאני אוהב, והיא חייבת להיות מותאמת למה שהאדם השני מגדיר כאהבה עבורו.

דוגמה: אם בת הזוג שלי אוהבת פרחים בשבת, זו תהיה אהבה להביא לה.

אם היא לא אוהבת פרחים, להביא לה פרחים זו לא אהבה.

אותו הדבר מולי.

אם אני אוהב שרואים אותי, לראות אותי זו אהבה עצמית.

אם אני אוהב שקונים לי דברים, לקנות לעצמי

ואז התחלתי לעשות פעולות של אהבה עבורי.

התחלתי לעשות ספורט, לקרוא, להתפתח, לעזור לאנשים – כל הפעולות שהן אהבה עבורי.

ובקיצור, למי שאהבה עבורם צריכה להיות קצרה

לעשות עבורי דברים שיהוו אהבה, ולא לחכות שאוהב כל חלק שבי.

יש לי חלקים לא פשוטים ולמרות שקשה לאהוב אותם, הם הכי זקוקים לאהבה.

אז מיום ליום אני לומד לראות אותם ולנשום אליהם.

לקבל אותם. להבין את הערך שיש להם לתת לי.

תאהבו אתכם.

תאהבו אחרים.