אני מסתכל על ארז הילד הזה, די חמוד, ושואל את עצמי באמת, מה קרה שם.
איך הוא הרגיש? מה הוא חשב? מה הוא רצה?
איך הוא היה מרגיש אם הייתי מספר לו שיום אחד הוא יתחתן. ויתגרש.
וייפרד שוב ושוב עד שיבין מי הוא ומי נכון שיקיף אותו.
יום אחד הוא ילמד מהי אהבה, מהי מערכת יחסים מדהימה.
הייתי מספר לו שיום אחד הוא ילמד לאהוב את עצמו.
הוא ילמד להעריך את כל מה שיש בו, לראות את הטוב ואת מה שיש.
להכיר תודה על כל הדברים המדהימים שיש בו, וכן, גם על הפצעים והשריטות.
מעניין איך הוא הרגיש כשאמרתי לו שיום אחד הוא יהיה אבא.
שהוא יהיה אדם חזק וגם רגיש ומרגיש. שיוכל להשפיע על כל כך הרבה אנשים.
כל כך הרבה פעמים דיברתי איתו, בסדנאות, לבד בבית.
סיפרתי לו כל כך הרבה דברים, הייתי איתו ברגעים כל כך קשים, ברגעים משמחים.
הסתכלתי לו בירוק של העיניים, חיבקתי אותו, אמרתי לו שלעולם לא אעזוב אותו.
שנים שהוא היה כל כך זקוק לי, ואני הייתי ממוקד בבחוץ, באחרים.
הוא כל כך רצה אותי שהוא פשוט חיבל בכל הקשרים בחוץ.
עד שקרה דבר אחד משמעותי.
הסכמתי לקבל אותו, ובעצם אותי. כמו שאני. צעד צעד.
והוא נרגע. נשם פנימה והבין שאני רציני.
יום אחד למדתי להפוך את הרגישות שלי לכוח על.
ליכולת להרגיש את העולם בלי להימחץ על ידו, להידרס.
לא לבנות עור של פיל שדרכו לא מרגישים כלום.
ללמוד להציב גבולות, כלומר, לבחור מתי השער שלי לעולם פתוח ומתי סגור.
מפעם לפעם הוא עוד בודק אותי, ואותנו. וזה מעולה.
גם מערכת היחסים שלנו מתפתחת. והוא קשוב לעצמו. כמוני.
הרבה שנים אמרתי לעצמי שאני חייב ללמד אנשים איך עושים את זה.
כל כך הרבה אנשים מנוהלים על ידי הילדים הקטנים שבתוכם.
כל כך הרבה אנשים סובלים בעולם מערכות היחסים.
ובאמת הרבה שנים לימדתי את זה. החוצה, מול בני זוג.
עכשיו הזמן ללמוד וללמד את זה פנימה, עם עצמנו.
אם אתם רוצים ללמוד איך עושים את זה, יש לכם הזדמנות, בקרוב.
מפגש בוקר שבו אסביר את העקרונות ונבין איך עושים את זה.
אם זה מדבר אליכם טוק טו מי.