תינוק נולד להורים שלא יודעים הורות מהי.
הוא בוכה ובוכה, ואף אחד לא מרים אותו.
הם מחכים שהוא יירגע, הוא מחכה לחיבוק וחום.
הוא לומד שאין טעם לבכות, הוא צריך להסתדר לבד בעולם.
ילד הולך לגן, ואף אחד לא רוצה לשחק איתו.
הוא כל כך אוהב לשחק עם אחרים, אבל פוחד לבקש.
הם לוקחים לו את הצעצועים, משאירים אותו לבד.
הוא משחק לבד, עם עצמו, בצד כדי שלא יראו שהוא בוכה.
הוא לומד שהוא לא רצוי.
נער מגיע לבית הספר ואף אחד לא מזמין אותו להיות ביחד.
בהפסקות הוא נבחר בין האחרונים לקבוצת הכדורגל.
אף אחד לא מזמין אותו הביתה אחרי שעות הלימודים.
הוא יושב לבד עם עצמו והמחשב שלו.
הוא לומד שהוא לא שווה, לא מקובל, לא חכם, לא טוב.
הוא מתבגר, ורוצה כל כך זוגיות.
הוא מבין שעבורו זה יהיה מסע מאיים ובלתי אפשרי.
הוא זוכר כמה הוא שווה (מעט), כמה הוא פוחד (הרבה),
הוא זוכר איך הוא תמיד נבחר אחרון, ואיזה פלא,
במציאות אף אחת לא מוכנה לצאת איתו.
הוא מתפשר, מוותר על עצמו ועל הצרכים שלו, רק כדי לא להיות לבד.
״איש כמו גבר״ מבין, שכדי להיות מאושר ושיהיה לו מה יש לאחרים,
הוא חייב להיות ״כמו כולם״, הוא לא יכול להיות הוא.
כי הוא זה לא מספיק טוב, לאף אחד, לאף אחת.
הוא לא מבטא את הרגשות שלו, שומר הכל בבטן.
הוא שוכח שפעם היו לו חלומות.
עד שהכל קורס עליו. הבריאות, הזוגיות, העבודה.
עד שהיקום מסמן – עד כאן!
הוא מחליט לעצור את החיים ולחשוב.
שואל את עצמו מי אני, מה אני רוצה, מה אני יכול.
את מי אני רוצה לידי, ואת מי לא.
גבר מבין שיש בו הרבה יותר מהפחד, חוסר הביטחון וחוסר הערך.
הוא מתחיל לראות את הדברים הטובים שיש בו, לכתוב אותם.
את העיניים המהממות, את הגוף החזק, את הרגישות, את הלב הגדול.
את האהבה שיש לו לתת לאחרים, לעולם.
הוא מתחיל לראות את עצמו בעיניים יפות, טובות.
מסכים להרגיש את הרגשות שלו, ולבטא אותם לאט לאט.
גם את הרגשות הפחות נעימים. גם את הפחדים.
הוא חוזר לבכות, עם עצמו, וגם מול אחרים.
הוא מתחיל להבין מי הוא באמת, מי הוא יכול להיות.
הוא מבין עד כמה הפחד להיכשל, לחוות דחיה, עצר אותו.
הוא מתחיל להאמין שזה אפשרי, גם עבורו.
הוא לומד שלמרות שהוא לבד בעולם ואין לו על מי להישען,
לפעמים נכנסים לחייו אנשים שאפשר להישען עליהם, לרגע.
להרגיש שיש לו מקום בטוח.
הוא לומד להתמודד עם הפחדים שלו, לאט, בזהירות.
הוא לומד שכמו שהוא זה מדהים.
הוא לומד להקיף את עצמו באנשים שרואים אותו, באמת.
הוא לומד להציב גבולות (ולאכוף אותם!) כדי שלא ינצלו אותו.
הוא לומד לאהוב את עצמו יותר מיום ליום.
הוא לומד לאהוב אחרים.
הוא מבין שאין דבר שהוא לא יכול לשנות.
הוא מבין שהוא נועד להיות אדם מסוים,
ושהוא לא יעצור עד שיהיה האדם הזה.
הוא לומד לאהוב באמת, להרגיש, לראות, להיות סקרן ולחקור.
הוא יודע לבקש חיבוק, חום, אהבה, שיראו אותו – בדרך שלו.
הוא יודע לתת אבל לומד לקבל.
הוא יודע שהוא מתנה לאנשים מסוימים. לא לכולם.
הוא יודע למי להתקרב, וממי להתרחק.
הוא זוכר שיש לו עוד הרבה מה ללמוד.
שיש עוד על מה לעבוד, לשנות, להשתפר.
יחד עם זאת, שהוא תמיד פה עבורו.
הוא תמיד יהיה הבית הבטוח שלו.
איזה כיף להיות הגבר הזה.
איזה כיף ליצור את החיים שלי בעצמי.
וכן, כל אחד, כל אחד! יכול לעשות את מה שאני עשיתי.
כל אחד יכול להיות האדם שהוא רוצה.
ובאופן מפתיע, זה קל יותר מלהיות כמו אחרים.
