השבוע נתקלתי בעוד פוסט (לאחרונה הם מתרבים) על כמה קשה להכיר אנשים באתרי היכרויות.
אנשים נעלמים, אנשים רוצים רק ס&ס, אנשים "לא רציניים"…
אנשים כואבים, וזועקים "איפה הימים ההם שזה היה קל או פשוט יותר"…
אני זוכר את המחשבות האלו מהעבר שלי.
עברתי כל כך הרבה אתגרים בעולם בכלל, ובעולם ההיכרויות ומערכות יחסים בפרט.
עברתי ימים שבהם אף אחת לא ענתה לי, ימים שבהם סיננו אותי, אמרו לי דברים לא נעימים.
יחד עם זאת, ידעתי, שאני שונה מאחרים, מה"אנשים הנורמלים".
ומה זו בכלל נורמה? יש נורמה של אנשים?
ידעתי שמה שנכון לאחרים לא בהכרח נכון לי. לפעמים כן, לפעמים לא.
אחד הדברים הכי נוחים וקלים זה ללכת בדרך שכבר נסללה.
להתלונן על אתרים, על אנשים, על אחרים, על העולם.
נוח, קל, וממש לא אפקטיבי כשרוצים שינוי בחיים.
אחד הדברים היותר מאתגרים זה ליצור לעצמך דרך חדשה, את הדרך שלך שנכונה לך.
למדתי לשאול את עצמי, למה אני חושב את מה שאני חושב?
האם זה עוזר לי ליצור את המציאות שאני רוצה או מפריע?
כשאנשים נכנסים לסופר, ואין את המוצר שהם רוצים, מה הם עושים?
ניגשים לסופר אחר, בוחרים מוצר דומה של חברה אחרת, מזמינים אונליין.
אז איך זה, שבאתרים, כשאנשים לא מוצאים את מה שהם מחפשים,
הם מאשימים את האתרים, את עולם ההיכרויות (כאילו יש ישות כזו),
את הדור, את היקום, את אלוהים, וגם את עצמם על הדרך???
אם אתם מאלו שמאשימים רגל של שולחן במכה שקיבלתם אז ההמשך לא בשבילכם 

אתרי היכרויות הם כלי, לחיבור ראשוני.
את כל השאר, כל מה שקורה אחרי יצירת הפרופיל שלכם – אתם מייצרים!
בין אם במודע, בין אם לא. וזו נקודה ממש חשובה.
אנחנו פוגשים בחוץ אותנו. מראות שלנו.
אני הבנתי את זה כשחיברתי כל כישלון כזה לערך העצמי שלי.
הייתי אומלל. כל הזמן הקטנתי אותי, האשמתי אותי.
לא הבנתי את ההבדל בין אשמה ללקיחת אחריות.
אשמה – אני לא שווה, אז אף אחת לא רוצה להיות איתי.
אחריות – מי אני רוצה להיות ואת מי אני רוצה למשוך אליי.
ואז, ברור שאת רוב הנשים אני לא רוצה למשוך אליי, והן נעלמות מחיי. מעולה.
רוב ההתנהגויות שלא נעימות לנו, היעלמות, מיקבול, מעבר מהיר בין קשרים חסרי משמעות –
הם תוצאה של פחד, של לב כואב שמפחד להיפתח שוב. וזה בסדר.
אולי זה המקום לגלות חמלה, כלפי עצמנו וכלפי אחרים.
כשאהיה חיובי, אראה את הטוב שבאחרים (וגם את מה שפחות מתאים לי),
אעלה את הערך העצמי שלי, אתמודד עם הפחדים שלי,
אפתח חוסן רגשי ואסכים לחוות כאב בלי לפחד ממנו,
אמשיך לבחור באהבה למרות הפחד שיעלה בי,
אתמקד בלהיות האדם שאני רוצה להיות,
אני על הדרך שנכונה לי ולמערכת יחסים מדהימה.
תיקח הדרך כמה שתיקח. יש לי זמן לחכות לאדם הנכון.
איך אמר ניטשה?
"The end of a melody is not it’s goal".