שלשום בערב החלטתי לקחת ערב עם עצמי.
אחרי כמה שבועות מלאי עבודה, משימות ואתגרים לא קלים,
החלטתי שיהיה ערב נטפליקס.
שמתי לב שהמוח רוצה מתוק.
מכיוון שבמקרה היקום השאיר ופלים שוקולד במקרר, חיסלתי אותן.
אז התחילו השאלות.
אתה כבר כמה חודשים בתזונה קיטוגנית. ירדת כל כך יפה.
יש לך מטרה חשובה של חיטוב.
למה לעזאזל אכלת את כל הופלים?
אני אמור להרצות בעוד שבוע (במסגרת יום או יותר נכון שבוע האהבה)
על אהבה עצמית.
האם זו אהבה עצמית לאכול את הופלים?
״לבזבז את הזמן״ בנטפליקס?
אולי זה לא חשוב לי באמת?
אם זה היה חשוב לי הייתי משקיע את הזמן בבניית ההרצאה
ואכילה לפי התפריט שקבעתי לי.
הבנתי משהו מהשאלות שלי.
זה שאני “מבזבז”מדי פעם זמן על נטפליקס, או חורג מהתפריט,
לא אומר שזה לא חשוב לי.
בגלל שזה חשוב לי, בכל פעם שאני חורג מזה, זה עוזר לי למצוא מוטיבציה לחזור.
אני לא בנוי מהחומר של ״ראש בקיר״ – ראס בן אמו אני אדבוק בתפריט.
אני גם לא מאלו שיוותרו לעצמם כי הדרך למטרה קשה או ארוכה.
אני זקוק להפסקות וחזרה לדרך, כדי להצליח להתמודד עם הקשיים שבדרך.
והכי חשוב לי – להיות אני.
ללכת בדרך שלי ולעשות מה שנכון לי.
לחשוב מה חשוב לי בטווח הארוך, ולשים לב שאני לא מזניח גם את הטווח הקצר.
פעם שמעתי משפט שממש שינה לי את התפיסה של מה שחשוב.
אם זה לא ביומן שלי, מקבל את תשומת הלב הראויה – זה לא חשוב לי.
תחשבו כמה פעמים אמרתם שמשהו חשוב ולא הקציתם לו זמן ביומן.
הוא באמת היה לכם חשוב?
או שרק היה לכם חשוב להגיד שהוא חשוב?
אקסטרה למי שהגיע עד לפה:
שאלתם את עצמכם פעם, מה באמת חשוב לאנשים?
תפתחו לרגע וואינט, ותבדקו איך מסודרות הקטגוריות:
חדשות שמוכרות – אסונות, בעיות, דרמות
חדשות מהארץ
ספורט (רק כדורגל. מתי לאחרונה ראיתם שם שחיה, טניס, טריאתלון, כדוריד?)
כלכלה וצרכנות – בעיקר בעיות וקשיים
כתבות בתשלום
תרבות ובידור
בריאות וכושר
רכילות
דיגיטל
נדל״ן
סביבה ומדע
רכב
למה זה לא הפוך?
כי את רוב האנשים כנראה כדורגל ורכילות מעניין יותר מדיגיטל מדע ובריאות.
