אתמול חבר טוב אמר לי את המשפט הזה בהקשר מסוים.
כל כך הרבה פעמים בחיים המשפט הזה היה נוכח, נאמר.
בתקופת הדייטים והאפליקציות, בזוגיות, בספורט, בעבודה.
חשבתי על המשפט הזה ולמה אנחנו משתמשים בו.
אני דווקא רואה בו משהו טוב.
נתחיל דווקא מהפחות.
חרא – בד״כ יציאה של פסולת שלא צריכים אותה.
השוואה של דייטים, זוגיות, ריצה או רכיבה לחרא אומרת עליהם משהו.
אנחנו רואים בהם משהו שלא נחוץ לנו.
חוץ משחיה, זה באמת חרא 🙂
את כל – האם אנחנו צריכים את כל החרא בדבר?
אולי חלק טוב ומתאים לנו, וחלק כבר לא,
והחלק הנוסף הזה שאנחנו מעמיסים על עצמנו הופך את המשימה לחרא?
צריך – האם אנחנו צריכים לעשות את זה?
האם אני צריך לצאת לדייטים? להיות בזוגיות הזו?
לקום בארבע וחצי בקור של ינואר לרכיבה ארוכה?
האם אני צריך לסבול בעבודה בגלל מנהל קשה או בירוקרטיה?
למה אני – למה זה מגיע לי.
כאילו היקום עושה לנו דווקא ושולח לנו את החרא הזה.
עכשיו כשחושבים על המשפט הזה קצת אחרת,
הוא ממש טוב לנו כי הוא מאפשר לא לפעול באוטומט, ולחשוב במודעות:
למה אני – למה אני עושה את מה שאני עושה.
צריך – האם אני צריך את זה. או רוצה את זה.
כל – האם אני רוצה את כל זה. אולי רק חלק מזה?
חרא – האם זה חרא אולי אני לא רוצה את זה.
אז לפני שאנחנו יוצאים לדייט, לרוץ, לעבודה בבוקר,
כדאי לשאול את עצמנו, למה אנחנו עושים את זה,
האם אנחנו רוצים את זה, באמת רוצים את זה מהלב,
האם זה טוב לנו בטווח הארוך מספיק כדי שנעמוד בכאב של הטווח הקצר.
החלטה מודעת תמיד תהיה טובה יותר מפעולה אוטומטית.
