אם ישאלו אותך, האם אתה אתה, או את זו את, מה תגידו? סביר להניח שמיד תגידו בטח.
אחת הסיסמאות הכי נבובות שקיימות בעידן החדש הן להיות אותנטי. להיות אתה.
כולם רוצים בן זוג אותנטי, ילדים אותנטים, חברים אותנטים.
מה זה בכלל לניות אותנטי? להיות אני?
כדי להיות אני, אני קודם צריך ללמוד להיות מישהו, והכי חשוב, לדעת מי זה אני.
הרבה שנים הייתי בטוח שאני יודע מי זה אני.
אני בעל, בן זוג, אבא, חננת מחשבים בהייטק, אוהב גאדג׳טים.
ידעתי גם שאני לא מאד טוב בדברים שאני עושה, שאני לא הכי חכם או יפה או חטוב.
ידעתי שאני לא אוהב ספורט, נגינה, ריקוד, ועוד די הרבה דברים שהתביישתי לעשות.
הערת ביניים: אחד הדברים הכי מסוכנים שעשיתי לעצמי הייתה לקבוע מי אני,
ושאני יודע את זה בוודאות. ושיש אני אחד.
יום אחד, בימים הסוערים של תחילת תהליכי ההתפתחות שעברתי,
נפלה אצלי הבנה (איזה משפט מוזר, הבנה נפלה. שמישהו ירים אותה…).
הבנתי שאני יכול להיות מישהו אחר.
אז אולי אני לא באמת יודע מי אני?
או אולי, גם אם אני יודע מי אני, אני יכול להיות אני אחר?
אני בחרתי להיות אני אחר כי לא אהבתי את האני שהייתי אז.
לא אהבתי את ההתנהלות שלי שלא הביאה אותי לתוצאות שרציתי.
ציירתי לעצמי תמונה של מי ה״אני״ שאני רוצה להיות.
בניתי לעצמי לוח עם תמונות שייצגו את מי שאני רוצה להיות.
החלטתי שאני רוצה להיות ספורטאי. כתחביב, לא מקצוע.
החלטתי שאני רוצה להיות ישר עם עצמי ולהפסיק לשקר לעצמי.
החלטתי להיות אדם שרואה את עצמו וגם אחרים.
החלטתי לראות את הערך שיש בי. לא את מה שאין.
החלטתי עוד הרבה החלטות.
אבל איך הופכים להיות האדם הזה?
החלטה הרי לא מספיקה.
השלב הראשון היה לבנות לעצמי סט ערכים מתאים.
זה קל יחסית למצוא מה הערכים שלך. יש מספיק שאלונים לזה.
אני לקחתי את זה עוד שלב. בניתי סט ערכים שמאפיין את ארז שרציתי להיות.
אחרי ערכים הגיעו חלומות, תשוקות, רצונות, בא לי כאלו ואחרים.
עכשיו בהצלחה להיות אתה עם כל זה.
הרי יש דברים שמתנגשים אחד בשני.
אני רוצה להיות טוב לב לאחרים אבל זה לפעמים מתנגש עם לראות אותי.
אני רוצה להיות אופטימי אבל כרגע אני לא לוקח אחריות על פצע ילדות.
עבורי העיקרון של להיות אני מתחיל בסיטואציה ספציפית, לא בהכללות.
בעיקר בגלל שאני משתנה, ובכל רגע משהו אחד יכול להיות יותר חשוב מאחר.
אני מגיע לסיטואציה ושואל: ״איך ארז שאתה רוצה להיות היה ______״
אל תשלימו את החסר כי אנחנו נמצאים בהוויה, לא בעשיה.
ואז אני פשוט אני כמו שאני רוצה להיות.
ואם זה דורש פעולה אז אני שואל ״איך ארז היה פועל״.
יש לזה מחיר, חשוב לומר.
המחיר הוא בחירה בערך אחד ואז ערך אחר מוזנח. או אדם אחר.
אבל בטווח הארוך, אין מצב מבחינתי לשלם את המחיר של התרחקות מעצמי. שוב.
אני באתי לעולם כדי להיות מישהו. מישהו שאני בוחר מי הוא יהיה. מה הוא יעשה.
ואם מישהו אחר לא מרוצה מזה, אוקיי. הדרכים שלנו לא יתחברו.
ומי את? מי אתה?
מי הייתם רוצים להיות?
מה עוצר אתכם מלהיות מי שנועדתם להיות?
ולמה נדמה לכם שהמחיר של הדרך לשם גדול מהמחיר של להישאר אתם כמו שאתם?
להיות אני לפעמים אומר לעמוד מול אחרים ולא לוותר עליי.
לסביבה יהיה קשה לראות אותי משתנה. הם רגילים לאני הקודם.
זו בעיה שלהם, לא שלי.
