הוא הביט בה בבוז.
לפעמים היא כל כך סתומה.
הוא ידע שלא כדאי לומר לה את זה.
אבל המחשבה כאילו ברחה מהפה שלו, מהר לפני שהספיק לעצור.
היא התחילה לבכות והוא כעס עוד יותר.
הוא כעס על עצמו, אבל לא הבין את זה.
מה את בוכה? מה את ילדה קטנה?
את חושבת שבכי יוציא אותך מזה?
הוא העליב אותה שוב ושוב.
הוא לא באמת רצה להעליב אותה.
הוא באמת רצה שהיא תהיה טובה יותר.
היא לא הייתה מספיק בשבילו.
למה את נכשלת בכל מה שאת עושה?
אוי, עוד מחשבה ברחה מהפה.
למה את לא יכולה להצליח במשהו אחד?
הוא כבר איבד שליטה על הפה שלו.
כבר שנים שהוא חושב שהיא לא שווה.
היא פשוט לא מספיק טובה עבורו.
איך הוא היה רוצה שהיא תהיה יותר.
למה את לא יכולה להשתפר?
תראי את נועה חברה שלך.
כל מה שהיא עושה מושלם, מוצלח.
היא מתאמצת פחות ממך.
אולי זה כי את פשוט טיפשה?
הא, הבנתי הוא אומר.
זה גנטי.
הרי גם ההורים שלך כאלו…
למה כבר אפשר לצפות.
שמעתם פעם מישהו מדבר ככה לבת הזוג שלו? או אישה לגבר שלה?
אני ממש מקווה שלא (למרות שכנראה יש כאלו).
אבל
יש הרבה אנשים שזה השיח הפנימי שלהם לעצמם.
שהם פוגעים בעצמם כל יום, על כל דבר שלא מצליח להם.
היום זה היום לחגוג שינוי בשיח הפנימי.
היום זה היום להתחיל לאהוב אתכם,
להבין שאתם עושים הכי טוב שיש,
לשחרר את עצמכם מהציפיות המטורפות ששמתם (או אחרים שמו) עליכם.
יום אהבה (קודם כל עצמית) שמח
