זוכרים כמה פעמים שאלתם ״למה״ כשהייתם ילדים?
וכמה פעמים אמרו לכם ככה?
לי אמרו הרבה פעמים.
גם אני בתחילת דרכי כהורה אמרתי ככה לילדים שלי לא מעט פעמים.
כשחושבים על זה בכנות, ככה היא תשובה מכבה.
היא תשובה שגורמת לצד השואל לקחת את השאלה בחזרה בהבנה שלא יקבל תשובה.
היא גורמת לו להפסיק לשאול. מי רוצה לשמוע ״ככה״?
הוא שואל כי הוא רוצה תשובה, רוצה ללמוד משהו חדש.
"ככה" היא תשובה של אדם עייף.
אני לא אומר את זה ממקום שיפוטי אלא ממקום שמתאר מצב נתון.
כשאנחנו עייפים אין לנו כוח לשאלות.
כשאין לנו פניות או משאבי התמודדות אנחנו עונים ב"ככה".
כשהדבר הזה הופך להרגל, אנחנו נהיים עייפים כדרך חיים, ומפספסים את החיים שלנו.
אנחנו כבר ״יודעים״ את התשובות והפתרונות,
אנחנו נמנעים מלשאול וללמוד דברים חדשים,
אנחנו חיים שוב ושוב על אוטומט את החיים של אתמול ושלשום.
זה ממש עצוב.
למה? ככה 
בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי שואל הרבה למה ביום.
למה אני רוצה לקום להתאמן?
למה אני רוצה זוגיות?
למה אני אוהב לטוס לחו״ל?
למה אני אוהב ללמוד דברים חדשים?
למה חשוב לי להתמודד עם פחדים?
למה אני בוחר לומר לעצמי ולבנים שלי אמת?
למה אני בוחר לומר את כל מה שבראש שלי לשירי?
למה חשוב לי לשאול שוב ושוב ״למה״.
התהליך הזה גורם לי קודם כל להרגיש חי, לא עייף.
אני מרגיש שאני מכיר את עצמי טוב יותר דרך השאלות.
אני מבין מה באמת חשוב לארז בפנים, לא לסביבה שרגילה לומר לי ״ככה״.
אני יכול להיות אני, כשאני מבין למה חשוב לי להיות אני, ומי אני באמת.
כשחושבים על המילה למה, אני רואה ל מה – שאלה שמובילה ל -> ״מה״ שחשוב לי.
מה חשוב לי, מה נכון לי, מה בא לי, מה אני אוהב, מה אני בוחר.
בסוף השאלה למה היא צעד נוסף במסע שלי אליי – להכיר אותי, להבין אותי, לאהוב אותי.
יש לזה ערך עצום עבורי ועבור הסביבה שלי.
בתמונה: איפה למדתי לשאול שאלות? פעם, כשהייתי פילוסוף…
