אחד הדברים הכי מפחידים זה להתעורר כשאתה שומע רעש מבית, באמצע הלילה.
הוא התעורר בבהלה, שמע רעש מהקומה התחתונה.
הוא חיכה לשמוע אם הרעש חוזר, ונראה שלא.
הוא אומר לעצמו בטח חלמתי.
בלילה אנשים יעדיפו את הפיתרון שיביא אותם הכי מהר לחזור לישון.
מה כבר יכול לקרות? למה שיקרה משהו?
עוד לפני שהוא הספיק להירדם – שוב אותו הרעש.
הוא החליט לקום מהמיטה וללכת לבדוק מי עושה את הרעש.
רובנו ראינו סצינה כזו, בד״כ בסרט פעולה.
הוא יורד מהמיטה בשקט, מתחיל לצעוד לעבר הדלת, ומשם למדרגות לקומה התחתונה.
אנחנו הצופים יודעים שזה יסתיים רע.
מה אתה יורד למטה? תתקשר למשטרה. קח אקדח. קח אלת בייסבול.
הוא לא טיפש. הוא נאיבי. מה כבר יכול לקרות?
הוא מגיע לסלון, ורואה חלון מעט פתוח. בחוץ סופה.
ברור הוא אומר לעצמו (שוכח שהוא בסרט פעולה).
״מישהו שכח את החלון פתוח״, מתעלם מזה שהוא בעצמו לא סומך על אף אחד, וסגר בעצמו את כל החלונות.
הוא לא טיפש. הוא נאיבי. מה כבר יכול לקרות?
הוא בטוח שהחלון הפתוח נוקש ועושה את הרעש.
אנחנו יודעים שהפורץ מחכה לו עם נשק חם. ברור שמאחוריו.
אולי בסוף נס יציל אותו ממוות, ואיכשהו הוא ינצח את האיש הרע, אבל למה בכלל להסתכן?
הוא לא טיפש. הוא נאיבי. מה כבר יכול לקרות?
סיפרתי את הסיפור הזה השבוע בהרצאה לסמנכ״לים בחברות שיש להן תשתיות קריטיות.
חברות שאם ייפגעו בהתקפת סייבר, עלול להיגרם נזק רב, לא רק כספי.
הרבה מהם נאיביים. הרבה מהם בטוחים שלהם זה לא יקרה.
הם משקיעים הרבה בביטוח נגד התקפות סייבר, וממש מעט בהתגוננות.
פגשתי בשנים האחרונות המון אנשים שרוצים זוגיות מעולה.
חלקם קצת דומים לאדם הזה שיורד במדרגות. נאיביים.
בניגוד אליו, הם לא לוקחים סיכונים. בכלל.
כי סיטואציה תתפרש לחומרה.
אז רק רציתי לומר, תעצרו רגע.
זה לא כל כך מסוכן לתת צ׳אנס, לנסות לגשר על פערים.
זה לא מסוכן לומר את מה שעל ליבכם.
אפשר לרדת במדרגות עם פנס, וחבר טלפוני (או מאמן) 
