אתה יכול לחיות שוב ושוב את העבר, אתה יכול לתכנן ולבנות שוב ושוב את העתיד,
אבל אולי אתה יכול להיות רגע כאן, עכשיו, ולבחור בחירה מודעת?
נטלי, בת 50, נעמדה מול המראה, היא מתכוננת לדייט ראשון עם צחי.
אני לא מכירה אותו בכלל. מה אם הוא לא הטעם שלי?
אולי בכלל יש לו ריח רע מהפה? אולי יהיה משעמם בדייט?
מה אם לא יהיה לנו מה לומר אחד לשני? זה יהיה מביך.
היא מתחילה להתארגן. ״איזה כיף לגברים שהם לא צריכים שלוש שעות להתארגן״.
״מה הסיכוי שזה באמת יהיה טוב, שזה יצליח?״
כל כך הרבה דייטים השנה, כל כך הרבה ציפיות. ורק אכזבות.
איפה האחד שמתאים לי? מה כבר ביקשתי?
אני מקווה שהוא גבוה, גברי כזה, אפילו שיהיה שעיר.
שיהיה חכם, שיצחיק אותי. אני ממש נמשכת לגברים מצחיקים.
שיהיה ג׳נטלמן. בבקשה. כזה של פעם. ושתהיה לו עבודה.
והכי חשוב, שלא ילבש חולצות עם משבצות. פליז!
רק שלא יהיה כמו הקודם. שהיה כל כך כיף וטוב, ופתאום הוא נעלם.
לא בא לי להיפגע שוב. נמאס מגברים שנעלמים או שרצים מהר מדי.
זוכרת את ההוא שניסה עוד בדייט הראשון לגעת בי, ולא ביד.
נכון, לאחרונה אני צינית יותר, מתלוננת על גברים ודייטים. אז מה? אלו החיים.
לא מתחברת לכל אלו הניו אייג׳ים שאומרים שיש לי אמונות מגבילות.
אני לא מוגבלת בכלל. אני פשוט זהירה וריאלית.
ככה זה אצל כולם אחרי שנפגשים ומתאכזבים כל כך הרבה פעמים. לא?
אז זהו, שלא.
לחיות בעבר עם כל הפחדים והאמונות,
או לחיות בעתיד עם כל הציפיות שיום אחד יהפכו לאכזבות,
אולי זו לא הדרך לבנות זוגיות מעולה.
ראיתם פעם טייס קרב שבמקום להחזיק את הסטיק (הגה) מחזיק את ידיות הפליטה מהמטוס?
רק למקרה שהוא יצטרך לפלוט את עצמו מהמטוס?
הרי אם הוא לא יחזיק את הסטיק, הוא באמת יצטרך לפלוט את עצמו מהמטוס לפני שיתרסק.
מה כן אפשר לעשות?
להבין מה נכון לנו, ומה לא.
להציב גבולות ברורים ולאכוף אותם.
להיות במודעות ולבחור לפי מה שנכון בטווח הארוך.
להסכים לא לתת לעבר לנהל את ההווה (תזכורות זה בסדר),
להפסיק לדמיין איך זה אמור להיראות ולהרגיש,
ופשוט להיות עם מה שיש. לנשום. להיפתח.
לתת ללב לדבר ולא לפחד. אין פה נמר. אין סכנה באמת.
