מסתובב ברחובות רומא. נדהם מהמבנים.
שואל את עצמי, איך בנו אותם פעם, בלי מנופים, משאיות, כלי עבודה?
מי תכנן אותם? מי בנה אותם בפועל? כמה אנשים בנו אותם?
איך הם העבירו כל כך הרבה חול ואבנים למקום אחד?
בטח שעמם להם אז הם העבירו את רוב היום בבניה…
אני חושב על ההקבלה שיש למבנים ישנים אצלי במוח.
גם אצלי נבנו מבנים ישנים, לא ברור על ידי מי.
הסביבה השפיעה ותרמה, אבל חלק כלשהו אצלי פיתח מבנים בכל יום.
יש את המבנה שרוצה אהבה.
ולפעמים נדמה שכמה שהוא רוצה, ככה היא מתרחקת.
יש את המבנה שרוצה שיראו אותו. שיצלמו אותו.
מבנה היסטורי שהרבה פעמים לא מרגיש קיים.
יש את המבנה שמפצה על כאב רגשי עם אוכל. גלידה.
יש את המבנה שמוצא דרכים יצירתיות להרגיש שווה ובעל ערך.
יש את המבנה שזוכר כמה כאב הוא חווה מילדים אחרים בילדות.
הוא רק רוצה להיות לבד ולא להיפגע שוב. מאף אחד.
כל כך הרבה מבנים ועדיין כל כך הרבה מה ללמוד עליהם.
בכל יום שעובר אני מבין עד כמה אני לא מבין כמעט כלום.
עד כמה אני לומד להכיר את עצמי, גם אחרי כל כך הרבה שנים.
זה ממלא אנרגיה לעבור ליד מבנה כזה ולהתבונן בסקרנות.
לא לשפוט מיד אם הוא יפה או לא.
לנסות להבין אותו. את מי שבנה אותו. את המטרה שלו.
ולדעת מתי המבנה הזה מנהל אותי, ומתי לא.
לדעת מתי אני זקוק לאהבה ומתי לחופש.
מתי אני זקוק לזמן עם עצמי ומתי לזמן עם אחרים.
והאמת, הכי מרגש אותי להוציא אנשים למסע חקירה פנימי.
מסע גילוי מבנים עתיקים. מסע היכרות פנימי.
בעיני זה הבסיס לכל מערכת יחסים מוצלחת.
זה הסיבה המרכזית לקיום שלנו פה. ללמוד אותנו.
ולהיות טובים יותר עבורנו מיום ליום.
אז,איזה מבנה גיליתם לאחרונה בכם?
בתמונה: מבנה חדש בותיקן עתיק
