מגיל קטן למדתי להאמין שאחד העוגנים הכי חזקים שיש לאדם בחיים זו האמת.
אמרו לי אל תהיה טיפש. תהיה צודק. תהיה חכם. תדע את ״האמת״.
הלמידה הזו באה מהמורים בביה״ס, מההורים, מחברים.
כולם האמינו שמי שיודע את האמת הוא החכם והצודק. וכמובן ״צדק צדק תרדוף״.
ההבנה הזו, שיש אמת אחת נכונה, גרמה לי לרצות להחזיק בה. כי מי שמחזיק באמת הוא החכם, ואת החכם מעריכים, ורוצים להיות איתו. הרבה יותר קל לחיות בעולם כחכם מאשר כ״טיפש״, אחד שלא יודע מהי האמת. להיות צודק זה הכי הכי.
עכשיו, אם אתה מחזיק באמת, ומישהו חושב אחרת ממך, הוא טועה. מדבר שטויות.
אז הסברתי לאנשים שהם לא יודעים, טועים, טיפשים.
התנשאות והקטנת האחר היא הפעולה הכי טובה כדי להראות לאחרים שהם טועים.
ואם אני יודע וחכם, והם טועים וטיפשים, הערך העצמי שלי ״עולה״.
או יותר נכון התדמית של הערך עולה.
בפנים, עמוק בפנים, ידעתי שזו רק תדמית ושיום אחד היא תתנפץ ויראו שאני לא שווה.
אבל הרגלים הם אחד הכוחות הכי חזקים בטבע.
בעיה נוספת עם התדמית היא הצורך לתחזק אותה.
אתה כל הזמן צריך להראות שאתה יודע. אתה חייב להמשיך להקטין ולהתנשא.
זה מצריך המון אנרגיה ומשאבים. זה מעייף.
אז יום אחד פשוט הבנתי את המחיר שאני משלם.
בחרתי אמונה חדשה – ״אין אמת אחת. לכל אדם יש את האמת שלו, והיא נכונה. עבורם.״
הפסקתי לחפש אמת אחת, או להסביר לאחרים מהי.
השקעתי את כל האנרגיה בלחזור אליי הביתה, להבין אותי, לגלות את האמת שלי, הדרך שלי בעולם.
והסכמתי לשנות אותה אם היא לא מתאימה לי יותר. העיקר שהיא מחוברת ללב שלי.
האמונה שאין אמת אחת הביאה אותי לכבד אמיתות שונות משלי.
להבין ולקבל שתמיד יהיו דעות שונות או אמיתות שונות משלי. וזה מעולה.
לא כולם חייבים להסכים איתי או לחשוב כמוני. בעצם מזל שזה ככה.
אפשר ללמוד המון מאנשים שחושבים אחרת מאיתנו.
למה זה כל כך מאיים עלינו? למה אנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בלשנות אחרים?
וכשאני נתקל בדעות או אמיתות שונות ומטרגרות,
אני מזכיר לעצמי שאני בעל ערך ללא קשר להאם אני צודק.
כל כך הרבה שנים לקח להגיע למקום הזה,
וזה עדיין לא תמיד מובן מאליו ואוטומטי,
אבל זה אחד השינויים הכי משמעותיים שעשיתי בחיים. ויש בו המון ערך 
בתמונה: חבר שפגשתי אתמול על פסגת הר, חבר עם אמת אחר
