לכל אדם יש את הרגע הזה שהוא מבין. שהוא רואה. שהוא עוצר להתבונן.
כלומר יש הרבה רגעים כאלו, אבל כמו בתול שחווה יחסי מין בפעם הראשונה,
יש את הפעם הראשונה שבה הרגע הזה מגיע.
אצלי הוא קרה אי שם בקיץ 2013. זה היה רגע מכונן, ובעיקר מטלטל.
זה קרה בסדנת התפתחות ראשונה בחיי.
עצרתי להתבונן על החיים שלי, שהייתי בטוח שהם סבבה בסה"כ, התבוננות עמוקה.
הבנתי אז, שלומר לעצמי שהחיים שלי סבבה זה שקר. או לפחות כזב 
המוח מיד רצה לפתוח את הנייד, לברוח לכל מקום, רק לא להביט פנימה, ככה זה כשזה כואב.
ברגע הזה הבנתי משהו קריטי לגבי עצמי. הבנתי שאני לא מספיק יר עם עצמי.
הבנתי שאני משקר לעצמי בלא מעט מקרים.
כשאמרתי לעצמי שאני לא נולדתי לרוץ או לעשות ספורט,
כשאמרתי לעצמי שבנות הזוג שלי אשמות בכישלון מערכות היחסים שלי,
כשאמרתי לעצמי שלא משנה מה אני אעשה הילדים שלי יגדלו כמו שהם יגדלו.
אפילו כשאמרתי לעצמי שאני לא אשחה לעולם כי אני ממשפחה שהיא נגד מים (לא כמו השעון).
כשאדם מבין שהוא משקר לעצמו – זו תובנה שיכולה למוטט את הנפש.
וזה לא משנה אם אנחנו משקרים לעצמנו שאחרים אשמים בבעיות שלנו,
שהיקום מחזיר לנו דרך הילדים שלנו על מה שעשינו להורים שלנו,
או שאנחנו ממש רוצים להפסיק לעשן או לרדת במשקל,
וזה לא אפשרי בגלל גנטיקה או כל סיבה אחרת.
שקר הוא שקר, וכמו שאנחנו לא אוהבים שאחרים משקרים לנו, עדיף שגם אנחנו לא נשקר לעצמנו.
אני זוכר את עצמי יושב שם באולם הגדול, מוקף אנשים שכל אחד עסוק בחיים שלו, חלקם בהכחשה או הדחקה, כמוני עד אותו היום, חלקם בוכים. אני רציתי כל כך לבכות אבל הבכי לא יצא.
אז קיבלתי החלטה. אני לא אשקר לעצמי יותר אף פעם!
מאז אותו היום הוספתי את היושרה לערכים שלי, ואני רואה את המילה הזו בכל בוקר כשאני מסתכל על הערכים שלי ברשימת הבוקר. אני כל הזמן שואל את עצמי, האם זו האמת, האם זה נכון.
יושרה זה לא רק לומר אמת, זה גם לעמוד במילה שלי.
לעשות מה שאני מבטיח לעצמי.
זה כל כך כיף לדבר אמת עם עצמי ולעמוד במילה שלי.
ממליץ בחום
