תציל אותי, תגיד לי מה לעשות".
זה תמיד מפתיע אותי שאנשים חושבים שיש לי ידע שאין להם.
או שיש לי כלים ומיומנויות שלא יכולות להיות להם.
או שיש לי תנאי פתיחה טובים כי אני גבוה, עושה ספורט, או לא שעיר 
אם הם רק היו יודעים כמה תנאי הפתיחה האלו חלשים למול הביטחון, הערך והדימוי העצמי…
היא אמרה לי בטלפון: "אני לא יודעת כבר מה לעשות. עשיתי הכל."
ספרי לי מה עשית בחודש האחרון.
"בחודש האחרון שחררתי. הבנתי שאני כל הזמן בעשיה והחלטתי לשחרר ולתת ליקום להביא לי אותו".
פותח סוגריים. יש טרנד כזה בשנים האחרונות. לשחרר.
זה מאד רוחני גבוה כזה. לשחרר.
הנה כמה שאלות שכדאי לשאול לפני שבוחרים לפעול לפי משהו שבא מבחוץ ולא מהלב שלנו:
מה זה אומר לשחרר.
לשחרר את הכמיהה לזוגיות? לשחרר את העשייה ולחכות בבית שהוא ידפוק על הדלת?
בעיקרון זה בסדר אם אנחנו רוצים שליח פיצה או סושי.
גם אותו צריך להזמין 
אולי יהיה נכון יותר לעשות את הפעולות כדי להתקדם לזוגיות, ולשחרר את הציפיה שהפעולות יביאו את התוצאה בזמן שאנחנו חושבים שזה צריך לקרות?
אולי זה לשחרר את הלחץ שאנחנו שמים על עצמנו, ואת הסיפור הזה שאנחנו אוהבים לספר שאנחנו לא מספיק משהו (השלימו את החסר) אם אנחנו לבד.
כמה לשחרר. עד מתי.
זה סבבה לעצור ולנוח אם התעייפנו. אבל אולי כדאי להחליט שזה מוגבל בזמן? שבוע מנוחה? שבועיים?
האם זה נכון לי לשחרר?
לא לכל אחד זה נכון לשחרר. אני לדוגמה לא אוהב לשחרר. אני אוהב לפעול כי זה נותן לי מוטיבציה להמשיך ואני מרגיש שאני מתקדם בדרך לעבר המטרה. גם אם היא מתעכבת בפקקים שחזרו לחיינו.
ולסיכום, זה נכון שלאחרים יש תשובות. רק שהן תשובות שמתאימות להם (במקרה הטוב).
אנחנו כדאי שנקשיב לגוף שלנו, וגם לראש שלנו (כן, אני יודע שהוא חלק מהגוף. פשוט לפעמים הוא מןשך לכיוון אחר ).
כדאי שנעשה מה שנכון לנו בלי קשר לאחרים. באנו לחיות פה את החיים שלנו.
אז אולי לעבוד בזה מסביב לשעון נכון לך, ואולי לא. אולי לשחרר נכון לך ואולי לא.
מי ידע? את\ה.
