אם אין אני לי – אז אני לי

אף אחד לא זוכר את היום המדויק שבו הכל התחיל.

זה התחיל כעוד גאדג׳ט כמו אייפון או איירובוט.

קראו לו אייאם (Iam).

זו רק הייתה שאלה של זמן עד שבינה מלאכותית תיכנס לעולם הנפש.

ו וואו, כמה היינו צריכים את זה.

כבר הרבה שנים שהאנושות נעה לעבר אחידות.

כולם רוצים להיות כמו כולם, כולם חושבים ונוהגים כמו כולם.

כולם רוצים להיות עשירים, יפים, חטובים, חכמים.

כולם גם רוצים להראות את זה לכולם.

אנשים כבר שכחו שהם מורכבים, שונים, ייחודיים.

שלכל אחד יש חלקים שהם רק שלו.

אייאם הוא הפתרון המושלם.

צמיד שלובשים על היד, הוא מתחבר לנייד שלך, למוח ולרשת בינה מלאכותית עולמית.

הוא בוחן איך אתה חושב ופועל, ומשווה את זה לשאר האנשים במהירות שיא.

המטרה של אייאם – לסמן לך בכל פעם שאתה חושב או עושה משהו כמו אחרים.

על מחשבה זהה אתה מקבל התראה ביומן ההתראות.

על חשיבה באוטומט (חוסר מודעות) אתה מקבל התראה מצפצפת.

על פעולה שמאפיינת אחרים ולא בהלימה למי שאתה – זרם חשמלי קצר ליד.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ההשפעות של אייאם בעולם היו קיצוניות.

אנשים הפסיקו לשלוח ״מזל טוב״ ו בקבוצות וואטסאפ.

אנשים פשוט התחילו לכתוב אחד לשני הודעות אישיות.

אנשים הפסיקו להעלות תמונות על החוף מהמלדיביים.

אנשים התחילו לשמור לעצמם את התמונות בענן הפרטי שלהם.

אנשים הפסיקו עם הפרצוף העקום בסלפי. ועם סלפי.

אנשים הפסיקו להראות לאחרים כמה הם טובים ומוצלחים.

הצמיד מזכיר להם להודות על מה שיש להם בחיים, כל יום.

אנשים הפסיקו להתנהל בצורה אוטומטית בחיים שלהם, בלי לחשוב.

מודעות עצמית הפכה להיות הנושא החם.

אנשים הפסיקו לצאת לדייטים כמו כולם והתחילו להכיר ולהתעניין באמת באנשים.

אנשים הפסיקו לשקר כמו כולם והתחילו לומר את האמת שלהם בנועם.

אנשים הפסיקו להעלות תמונות כדי לקבל לייקים. הם נתנו לעצמם לייקים.

מנהלי חברות התחילו להתמקד בנתינת ערך. לא בשורת הרווח.

אנשים קיבלו שכר לפי רמת המודעות, לא לפי התעודות שהם רכשו.

בעלי עסקים הפסיקו לשווק ולמכור ברשתות כמו פעם.

בחיפוש תמידי אחרי תמונות חינמיות וסיפורים מרגשים שבסופם לינק לא מרגש לסדנה.

הם גם הפסיקו להעלות סיסמאות כמו ״אם אתה יכול לחלום על זה, אתה יכול להגשים את זה״.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

המהפכה האמיתית של אייאם הייתה זו:

אנשים יצאו למסע פנימה, אליהם.

הצמיד רק עזר להם בכיוון הראשוני, כמו מאמן.

ומאז, לא עוד טייס אוטומטי שמכוון הכל מהאמיגדלה.

מחשבות, בחירות, פעולות מודעות.

המסע הזה כל כך ממכר ומרגש שלפעמים נדמה שהוא יכול להחליף ס^ס, סמים וספורט.

עדיין לא רוקנרול

אנשים התחברו לעצמם, לרצונות שלהם, לצרכים שלהם.

אנשים למדו לתקשר טוב יותר, בביטחון.

אנשים חזרו להיות הם, כמו במעט זמן אחרי שנולדו, לפני שהסביבה קילקלה אותם.

את הצמיד הזה אני נתתי לעצמי.

הוא שינה לי את החיים. וגם לסובבים אותי.

הוא לא הפך אותי למודע 24/7, ממש לא.

אבל בכל יום להוסיף עוד כמה רגעים = אושר.

רוצים גם?