ביום שבת קראתי כתבה בויינט על מנכ"לית מיקרוסופט ישראל.
ללא ספק אישה מעוררת השראה, לא רק לנשים, מודה שגם לי.
הכתבה הייתה מעניינת ובגובה העיניים.
אין לי מושג למה עשיתי את זה, אבל גלגלתי למטה עד הסוף, והגעתי בטעות לתגובות (בד"כ אני נמנע מזה).
מישהו הגיב שם "כלומניקית מכוערת".
זה ליווה אותי כמה שעות.
מודה שאחרי שתחושת הגועל עברה, באמת שניסיתי להבין מה הניע את האיש הזה לכתוב משהו כזה.
האם זו רק קנאה, דחף של המוח לרצות משהו שאין לך ומישהו אחר השיג?
האם זה תסכול מהחיים שלו שלא יודע להתבטא במוכנות לקום ולשנות?
אולי זה כי הוא חושב שזה בא על חשבונו?
אולי קרה לו משהו מול אישה חזקה?
אולי ואולי ואולי…
נזכרתי, איך לפני הרבה שנים, עשו עליי כתבה בויינט. הכתבה קיבלה עשרות אלפי צפיות, ומאות תגובות.
אחת המגיבות כתבה משהו כמו: "אשתו טיפלה בה כשהוא חלה בסרטן, ואז הוא עזב אותה".
אני זוכר כמה כעסתי ונפגעתי.
לא הבנתי למה שמישהי תרצה לכתוב דבר כל כך מרושע, בלי להכיר אותי בכלל.
ואז חבר אמר לי: "מה, אתה לא יודע? יש כתבים מעיתונים מתחרים שנכנסים בכוונה לתת תגובות כאלו".
הייתי מזועזע. לא האמנתי.
אני באמת מאמין שכל מה שאדם אומר \ כותב – מעיד רק עליו. אין לו קשר לאובייקט שמולו.
אם טוב לך בלב – הטוב יצא החוצה.
אם רע לך בלב – הרע יצא החוצה.
תעשו שיהיה לכם טוב.
ותזכרו שכל מילה שלכם במדיה נקראת על ידי מישהו.
בואו עם לב טוב ואהבה.
